אביו: ר' דוד.
אמו: חביבה.
אשתו: הרבנית שולמית.
בניו: ר' חיים אהרן, ר' ישעיהו דוד (בעל "טהרת הכלים") ור' משה.
בנותיו: הרבנית ברוריה (בעלה ר' דוד קרואני), הרבנית מאירה (בעלה ר' חיים בנאי), הרבנית מרגלית (בעלה ר' אליהו יפת) והרבנית צילה (בעלה ר' יצחק בן יוסף).
אחיו: ר' יוסף ור' סעדיה.
אחותו: שושנה.
מוריו: ר' אלעזר מנחם מן שך, ר' עזרא עטיא (בעל "עלה עזרא"), ר' רפאל אלחנן פרלמוטר.
מתלמידיו: ר' דוד [בנו], ר' חיים הררי, ר' יוסף יזדי, ר' יוסף עזרא חי זליכה (בעל "פרי חדש").
נולד בח' טבת ה'תרפ"ח בעיר חדרה (ישראל).
בילדותו למד בבית הספר של תנועת המפד"ל בחדרה ובגיל 13 החל ללמוד בשקידה ב"ישיבת נובהרדוק" בחדרה. בהמלצת מורו (ר' רפאל אלחנן פרלמוטר) עבר ללמוד בישיבת "בית יוסף נובהרדוק" בירושלים. כאשר מורו (ר' אלעזר מנחם מן שך) עבר לבני ברק המשיך בהמלצתו את לימודיו בישיבת "פורת יוסף" בירושלים ונודע כעילוי של הישיבה.
בד' ניסן ה'תשי"ד נשא לאשה את בתם של ר' חיים ומרגלית עבאדי [אחות של ר' שלום לופס].
לאחר שהישיבה נחרבה במלחמת ה'תש"ח מונה בשנת ה'תשי"ג לאחראי על הפנימייה של ישיבת "פורת יוסף" שנבנתה בשכונת "קטמון" ובגיל 30 מונה על ידי ר' עזרא עטיא לר"מ [רב מלמד] בשיעור ג' ולאחד מראשי הישיבה.
בשנת ה'תשכ"ד נמנה על חבר השופטים של "פרס ירושלים לספרות תורנית".
בשנת ה'תשל"ג מונה לראש "מועצת חכמי התורה של בני ברק".
לבקשת ר' משה פרדו עבר בשנת ה'תשמ"ג להתגורר בדירה קטנה בבני ברק והקים יחד עמו את כולל "תורה וחיים" אך הקפיד להגיע לירושלים מספר פעמים בשבוע ולסייע בניהול ישיבת "פורת יוסף" שהוקמה בשכונת קטמון.
בשנת ה'תשמ"ד נבחר כחבר מועצת חכמי התורה.
בשנת ה'תשנ"ז הקים את כולל "טהרות" בירושלים ללימוד הלכות המקדש הלכה למעשה.
מונה כחבר בוועדת הכשרות של ארגון הכשרות בד"צ בית יוסף. עמד בנשיאות ישיבת "מאור יצחק" בישוב חשמונאים [רמת מודיעים] ומדי שבוע מסר בישיבה שיחת מוסר. מספר פעמים בשנה טס לחו"ל [חוץ לארץ] במטרה לעודד ולחזק את קהילות היהודים ולהקים בהן מוסדות תורניים ויזם את הקמת הישיבה של קהילת "כתר תורה" במקסיקו.
בכ"ז אלול ה'תש"ף נפטרה זוגתו.
לאחר פטירת ר' שלום כהן בכ"ה אב ה'תשפ"ב נחשב כסמכות העליונה בתנועת ש"ס.
כל יום התעורר לפנות עלות השחר על מנת להתפלל תפילת שחרית בנץ ולאחר מכן למד "חוק לישראל" כשהוא עטוף בטלית ועטור בתפילין רבנו תם. נהג להתפלל בבית הכנסת הסמוך לביתו ובישיבת "שערי תשובה" בבני ברק המיועדת לבעלי תשובה וטען כי הודות לבעלי התשובה שלומדים בישיבה התפילות מתקבלות שם באופן מיוחד. לאחר ששב לביתו לארוחת בוקר יצא ללמוד בכולל "תורה וחיים". בשעות הצהריים התפלל תפילת מנחה ולאחר מכן השיב לשאלות של אברכים, כמעט מידי יום יצא לשמש כסנדק בברית מילה, שב לביתו לארוחת צהרים ולאחר שנח כחצי שעה נהג לקרוא תהילים. אחר הצהריים שוב יצא ללמוד בכולל ורק בשעות הערב שב לביתו לאכול מעט ולקבל את האנשים הרבים שהגיעו לקבל את עצתו וברכתו. גם כשהציעו לו לא היה מעוניין בעוזרים למיניהם ובעצמו השיב לשיחות הטלפון ופתח את דלת ביתו לאנשים הרבים שהגיעו.
הקפיד לקרוא "קריאת שמע" בזמנה ורק לאחר שערך "תיקון חצות" ישן על ספה ולא במיטה. כל יום רביעי נסע לירושלים ולמד עם חברותא בדירה שרכש ברובע היהודי במטרה להיות הכי קרוב לבית המקדש שיבנה בביאת המשיח ולאחר מכן ערך "תיקון חצות" בבכיות בכותל המערבי. התכונן לכבוד שבת משעות הבוקר המוקדמות, טבל במקוה, הכין הדסים ולבש בגדים מיוחדים ובמהלך השבת רוב הזמן למד ומסר שיעורים. מידי ערב חג חילק לאלמנות סכומי כסף גדולים ישירות מחשבונו האישי, העניק תפילין ליתומים שהגיעו לגיל מצוות, דאג מאוד לתלמידים המתחנכים במוסדותיו ולמשפחות הזקוקות לתמיכה נפשית וכלכלית והתעניין במצבו של כל אחד מנכדיו ונכדותיו. ידע כיצד להדריך ולכוון את הנוער, העניק עצות ויחס מיוחד לבעלי תשובה ולבנות סמינר ונלחם על כך שילדיהם של בעלי תשובה יתקבלו ללימודים במוסדות חרדים טובים. לעיתים שלח שדכנים ושדכניות כדי להציע הצעות שידוכים שעלו בדעתו, הקדיש את אחד מחדרי ביתו להקמת משרד לשדכניות "בית נאמן" ואף שילם להן מכיסו משכורת חודשית. נודע בענוותנותו, הצניעות והפשטות היוו נר לרגליו, התרחק מכל גינונים של כבוד וכאשר כינו אותו בתארי כבוד צחק, אך אם כינו אותו "מרן" היה מוחה נחרצות על כך וטוען כי מרן יש רק אחד "מרן השולחן ערוך" [רבי יוסף קארו].
בחודש חשון ה'תשפ"ג אושפז בבית הרפואה "שיבא תל השומר" ברמת גן עקב דלקת ריאות קשה, כעבור כחודשיים בבוקר יום רביעי השיב את נשמתו ליוצרה ומאות אלפים השתתפו בהלווייתו.
תמונה הצדיק באדיבות בנו – הרב משה בעדני שליט"א