אביו: ר' יעקב.

אשתו: לולו [מרגלית].

בניו: בנימין, יחזקאל, משה, שאול.

בנותיו: לאה (בעלה אלברטו ליאון).

אחיו: ר' יצחק.

מורו: המקובל רבי יהודה פתיה (בעל "רוחות מספרות").

מתלמידיו: המקובל רבי עזריאל מנצור.

נולד בשנת ה'תר"ס בעיר ארביל (כורדיסטן כיום עיראק), דור 22 לשושלת של משפחת ברזאני אשר במשך כ – 400 שנה כיהנו כרבנים ושוחטים בקרב יהודי כורדיסטן.

הוסמך לשוחט ובודק ובגיל 17 עבר לעיר בגדד (עיראק).

נשא לאשה את אחייניתו של המקובל רבי יהודה פתיה.

כאשר מורו (המקובל רבי יהודה פתיה) עלה בשנת ה'תרצ"ד לארץ ישראל הצטרף אליו ועלה יחד עם זוגתו וילדיו והתיישב בשכונת "בית ישראל" בירושלים. יומם ולילה שקד על לימוד התורה, הסתגר בבית כנסת לעדת הארבלים בשכונת "בית ישראל" והתעמק בלימוד התלמוד וכתבי האר"י. כיהן כראש ישיבת "אור זרוע לצדיק" על שם יחזקאל הנביא, ארגן שיעורי תורה ותלמוד לבעלי מלאכה, למד יחד עם ר' בן ציון אבא שאול (בעל "אור לציון") ור' סלמאן מוצפי ולימד תלמידים בודדים את תורת הנסתר.

שימש כסופר סת"ם [ספרי תורה, תפילין, מזוזות], נודע ככותב קמעות מומחה, האיר פנים לכל אדם ורבים שחשו כאבים בגופם פנו אליו על מנת שיניח את ידו על מקום הכאב ולאחר שלחש את תפילתו עם "כוונות" מיוחדות הכאבים חלפו.

בב' אייר ה'תש"ז בנו (משה) שהיה לוחם במחתרת הלח"י [לוחמי חרות ישראל] ונתפס על ידי הבריטים התאבד בגיל 20 בצינוק טרם הועלה לגרדום.

בל' אב ה'תשט"ז בנו (יחזקאל) ששימש כמסתערב נהרג במהלך פעילות מודיעינית כתוצאה מירי שוגג של קצין צה"ל ונטמן בבית הקברות הצבאי בהר הרצל.

בשנת ה'תשל"ג השיב את נשמתו ליוצרה.