אביו: אדמו"ר רבי ברוך מגורליץ.

אמו: הרבנית פעסיל.

אשתו: הרבנית הדס (בזיווג ראשון), הרבנית חיה מינדל (בזיווג שני).

בניו: מזיווג ראשון – ר' נפתלי מרודניק. מזיווג שני –  ר' אברהם ואדמו"ר רבי יקותיאל יהודה מצאנז-קלויזנבורג (בעל "שפע חיים").

בתו: מזיווג ראשון – פעסיל (בעלה בזיווג ראשון ר' משה הלברשטאם).

אחיו: ר' אלישע, ר' משה, אדמו"ר רבי סיני מצאנז-ז'מיגראד, ר' שלום.

אחיותיו: חנה (בעלה אדמו"ר רבי משה יהודה ליב שפירא מסטריז'וב), יוכבד רבקה (בעלה ר' אריה לייביש טייטלבוים) ורייזיל (בעלה בזיווג ראשון ר' משה אייכנשטיין, בעלה בזיווג שני ר' פנחס חודורוב, בעלה בזיווג שלישי אדמו"ר רבי יהודה אריה לייב אלתר מגור בעל "שפת אמת").

סבא: אדמו"ר רבי חיים (ליבוש) מצאנז (מצד אביו), אדמו"ר רבי יקותיאל יהודה טייטלבוים מסיגט בעל "ייטב לב" (מצד אמו).

סבתא: הרבנית רחל פייגא (מצד אביו), הרבנית רחל (מצד אמו).

מוריו: אדמו"ר רבי חיים מצאנז [סבו], אדמו"ר רבי יקותיאל יהודה טייטלבוים מסיגט [סבו].

נולד בשנת ה'תר"י בעיירה רודניק על נהר סן (פולין) ונקרא 'צבי הירש' על שם רבי צבי הירש אשכנזי [החכם צבי].

כבר מגיל שנתיים אביו לקח אותו עמו בכל עת שנסע לאביו (אדמו"ר רבי חיים ליבוש מצאנז) ומילדותו שקד על לימוד התורה עם סבו – אדמו"ר רבי חיים מצאנז ואדמו"ר רבי יקותיאל יהודה טייטלבוים מסיגט. בגיל 3 זכה לראות את אדמו"ר רבי יששכר דב בארון ['הסבא קדישא' מרדושיץ] שנפטר לפני 10 שנים והתגלה לסבו (אדמו"ר רבי חיים ליבוש מצאנז).

בגיל 6 עבר עם הוריו להתגורר בעיר נובי סונץ' [צאנז] (פולין) בסמוך לסבו שעבר להתגורר בעיר דרוהוביץ' (אוקראינה). בגיל 10 עבר עם משפחתו לעיירה רודניק על נהר סן (פולין) לאחר שאביו מונה לרב הקהילה ובמשך 3 שנים למד בעיר אוליינוב [גלילות רודניק] אצל מלמדים תלמידי חכמים וניכר בכישרונותיו המיוחדים ובחריפות שכלו.

לכבוד בר המצווה קיבל מסבו (אדמו"ר רבי חיים ליבוש מצאנז) זוג תפילין.

בשנת ה'תרכ"ה נשא לאשה את בתו של אדמו"ר רבי ישראל הורוביץ מברנוב ובמשך 3 שנים נסמך על שולחן חותנו ושקד 18 שעות ביממה על לימוד התורה בבית המדרש שבראשות חותנו. בעקבות הדוחק הכלכלי נאלץ בשנת ה'תרכ"ח לעבור לעיר נובי סונץ' וסבו (אדמו"ר רבי חיים מצאנז) דאג לכלכתו על מנת שיוכל לשקוד על לימוד התורה ללא דאגה לפרנסה.

כל עשרת ילדיו נפטרו בגיל צעיר מאוד וקיבל את ייסוריו בדומיה, אך כאשר בנו – נפתלי חלה בילדותו והגיע לגסיסה החליט להיכנס לחדרו של סבו (אדמו"ר רבי חיים מצאנז) ובבושה גדולה אמר שבנו זקוק לרפואה ומייד ברח מהחדר ומצבו הבריאותי של הבן החל להשתפר. בשנת ה'תרל"ה עבר בהוראת סבו (אדמו"ר רבי חיים מצאנז) להתגורר בעיר סיגט (רומניה) בסמוך לסבו מצד אמו (אדמו"ר רבי יקותיאל יהודה טייטלבוים) שחיבבו והעניק לו יחס מיוחד. במשך שנה התעמק בלימוד התלמוד הבבלי ופוסקים והוסמך להוראה על ידי סבו, כאשר הגיע יחד עם אביו לבקר את סבו בעיר נובי סונץ' הוסמך להוראה גם על ידי אדמו"ר רבי חיים מצאנז שעמד על ידיעותיו ובקיאותו בש"ס ופוסקים ראשונים ואחרונים. לאחר פטירת אדמו"ר רבי חיים מצאנז בכ"ה ניסן ה'תרל"ו שב לעיר סיגט, המשיך לשקוד על לימוד התורה ולבקשת סבו (אדמו"ר רבי יקותיאל יהודה טייטלבוים) אף השיב לשאלות הלכתיות שהופנו אליו. בגיל 28 התפרסם בגדולתו ובקיאותו בכל התורה ובמידותיו הנעלות וראשי הקהילה היהודית בקרעטשניף (רומניה) ביקשו למנותו לרב הקהילה במקום ר' נתן דוד דייטש (בעל "נפש דוד") שנפטר בי"א שבט ה'תרל"ט אולם באותה עת גם ראשי הקהילה בעיר ניסקא (פולין) הציעו למנותו לרב הקהילה. לאחר שקיבל את הסכמת סבו בעל "ייטב לב" סרב להצעת הקהילה בקרעטשניף ובמשך כ – 10 שנים כיהן כרב הקהילה היהודית בעיר ניסקא (פולין).

בשנת ה'תר"ן נעתר לבקשת אביו למלא את מקומו כרב ואב"ד [אב בית דין] בעיירה רודניק על נהר סן ובמשך כ – 25 שנים עמד בתוקף על כל ענייני הקדושה וקבע תקנות בענייני הדת אך עם זאת האיר פנים לכולם ונהג לחפש היתרים בשאלות הלכתיות.

לאחר פטירת זוגתו (הדס) בשנת ה'תרס"ב נשא לאשה את בתו של ר' מאיר משולם שפירא מלנצוט (פולין).

כאשר ביקר את אביו בעיר גורליצה (פולין) במהלך חג השבועות שנת ה'תרס"ה "ניהל את השולחן" לעדת החסידים בפקודת אביו ומאז אביו אף החל לשלוח אליו מעת לעת חסידים הזקוקים לישועה. לאחר פטירת אביו בא' אדר ה'תרס"ו החל לכהן כאדמו"ר לחסידות רודניק וכונה בלשון חיבה "רבי הערשל'ע רודניקער".

בעקבות מלחמת העולם הראשונה נאלץ בסוף שנת ה'תרע"ד לברוח יחד עם בני משפחתו ומעט מחסידיו לעיר גורליצה ובראש חודש כסלו ה'תרע"ה עבר להונגריה והתיישב בעיר קישווארדה. במהלך שהותו הנהיג את חסידי צאנז ורבים מתושבי העיר הסתופפו סביבו.

בחורף שנת ה'תרע"ח יצא למסע עידוד וחיזוק בריכוזי חסידיו על אף מצבו הבריאותי הרעוע, פקד את קברי אבותיו ובחלק מהעיירות אליהן הגיע רמז על פטירתו אולם חסידיו לא הבינו את דבריו. בחודש תמוז נסע לפקוד את קבר אביו בעיר גורליצה ולאחר שהשתטח על המצבה שעתיים רצופות אמר למלווים 'זה מאוד שונה כשאתה גר עם אביך'. בשובו לביתו בקישווארדה התבטא פעמים אחדות 'זה טוב כשילד נמצא ליד אבא' וביקש מבנו הגדול (ר' נפתלי) להגיע ולשהות במחיצתו, כשבוע לאחר מכן ביום רביעי ביקש מבנו לצאת עמו לחצר לשאוף אוויר צח והחל לספר לו אודות אביו (אדמו"ר רבי ברוך מגורליץ), שב לחדרו שכב על מיטתו והשיב את נשמתו ליוצרה.

היות ורב העיר – ר' משה חיים ליטש רוזנבוים ביקש לקבור אותו בבית החיים המקומי ולבנות אוהל על קברו ובניו ביקשו להטמינו בסמוך לאביו, מינו 3 דיינים שפסקו שיכנס בן אצל אביו אך נאלצו להמתין עד מוצאי שבת לקבלת אישור מהשלטונות וביום שני לפנות ערב אלפים ליוו אותו לקבורה.