fjrigjwwe9r0tbl_mysite_mytz

אביו: ר' דוב צבי.

אמו: פרומט.

אשתו: הרבנית גיטל.

בניו: אדמו"ר רבי אברהם יששכר בער מראדומסק (בעל "חסד לאברהם"), ר' אריה לייבוש, לייזר דוד ור' צבי מאיר [אב"ד ראדומסק].

בנותיו: אסתרה, מריה, הרבנית רבקה (בעלה ר' אליעזר ליפמן), רחל (בעלה ר' אליעזר ליפמן ליטמנוביץ מקוצק), שרה (בעלה ר' ישראל קרון).

אחותו: שרה (בעלה ר' יוסף גרונדמן).

סבא: ר' אריה ליבוש אב"ד שדה חדש (מצד אביו), ר' שלמה מפינטשוב (מצד אמו).

סבתא: אסתר (מצד אביו).

מוריו: ר' אברהם צבי הירש מפיוטרקוב (בעל "ברית אברהם"), אדמו"ר רבי אפרים פישל מסטריקוב, אדמו"ר רבי חיים (ליבוש) הלברשטאם מצאנז (בעל "דברי חיים"), אדמו"ר רבי ישעיה וולטפרייד מפשדבורז, אדמו"ר רבי יששכר דב בארון ['הסבא קדישא' מרדושיץ], אדמו"ר רבי מאיר הלוי רוטנברג מאפטא (בעל "אור לשמים"), אדמו"ר רבי משה בידרמן מלעלוב, ר' משה אהרן.

מתלמידיו: אדמו"ר רבי חיים מאיר פינקלר-דנציגר מפינטשוב, ר' שמואל זאנוויל צבי.

נולד בד' תשרי ה'תקנ"ז אולם לדעה אחרת בשנת ה'תקס"א בעיר ולושצ'ובה (פולין) למשפחה המיוחסת עד אהרן הכהן.

כאשר היה בגיל 5 אדמו"ר רבי דוד בידרמן מלעלוב קרא לו מבין חבורת ילדים העניק לו ממתקים ולחש באוזנו 'אתה תתקן מה שלא היה לזקנך שלא חסר לו כלום רק שלא הלך בדרך החסידות'. מנעוריו החל ללמוד את תורת הנסתר והסתופף בצילם של אדמו"ר רבי יששכר דב בארון מרדושיץ, אדמו"ר רבי יחזקאל טאוב מקוזמיר ואדמו"ר רבי אפרים פישל מסטריקוב למורת רוחו של אביו שהתנגד לתנועת החסידות. בגיל 13 היה בקי בספר "אורים ותומים" [לר' יהונתן אייבשיץ] ובגיל 18 היה בקי בעל פה בספר השל"ה [לר' ישעיהו הלוי הורוביץ], כונה "העילוי מוולושצ'ובה" ובגיל 23 כתב את חיבורו הראשון – חידושים על מסכת כתובות.

התארס עם בתם של רייזל ור' שמואל מבארזילוב אולם היות ורייזל לא רצתה בשידוך זה, החתונה התעכבה זמן רב עד לפטירתה. לאחר נישואיו התגורר בעיירה פשדבוז' (פולין) ועד שנת ה'תקצ"ד שימש כמלמד. בנם (לייזר דוד) נפטר בגיל שנתיים ובתם (מריה) נפטרה בגיל 3 לערך.

בי"ט אדר שני ה'תקצ"ד מונה לרב העיירה ראדומסק (פולין). סרב לשמש כאדמו"ר ורק לאחר הפצרות מצד אדמו"ר רבי יששכר דב בארון ['הסבא קדישא' מרדושיץ] ייסד את חסידות ראדומסק. התפרסם בחכמתו וכבעל מופתים ואלפי חסידים נהרו אליו, עורר ללימוד התורה ולעבודת ה' בלב בוער באהבת ה' והתלהבות בכל רמ"ח אברים ושס"ה גידים ולא רק בראש ובלב והרחיק חסידים שביקשו רק את צרכיהם הגשמיים ולפעול להם ישועות. התפלל בזמירות ומנגינות אשר הנעימו את לב שומעיו ואמר כי ניגונים חדשים ויפים לכל חג הינם בדיוק כמו אתרוג חדש ויפה לסוכות ורבים הגיעו לבית המדרש על מנת לשמוע את נעימותיו במהלך התפילה. משנת ה'תר"ג נהג להגיע מעת לעת אל אדמו"ר רבי משה בידרמן מלעלוב ואל אדמו"ר רבי חיים (ליבוש) הלברשטאם מצאנז. דאג לנזקקים ועניים ופעל לשחרור יהודים מגיוס לצבא הרוסי. התנגד ללבוש אופנתי לנשים. הקפיד מאוד שידפיסו את הספר "נועם אלימלך" [לר' אלימלך וייסבלום מליז'נסק] עם הקדמת בנו (ר' אלעזר) שהעיד כי אביו הקדוש לא זו בלבד שמסר נפשו על קדושת ה' יתברך אלא גם מסר נפשו על ישראל. חידש את האוהל שנבנה על קברו של ר' אלימלך מליז'נסק ובכל שנה הגיע ביום פטירתו – כ"א אדר, עם חסידיו להתפלל במקום קבורתו. תשובותיו היו קולעות וחדורות בפיקחות ואדמו"ר רבי שמחה בונים בונהרד מפשיסחא העיד כי חכמת שלמה פועמת בו.

נהג לומר כי ארבעה טעויות טעה במחשבתו:

1. שמוכרי ספרים הינם למדנים – התברר שרובם ככולם בורים.

2. שאנשי חברה קדישא הינם בעלי תשובה – וראה שכולם שותים לשכרה.

3. שהבלנים נקיים, כיון שהמרחץ פתוח לפניהם – נוכח שהם מזוהמים.

4. והטעות הגדולה ביותר, שהשמשים אצל צדיקים הינם יראי שמים – אך הגיע למסקנה כי רחוקים הם מכך.

לעת זקנתו נסע מעת לעת אל צדיקי דורו ואמר כי זהו עונש מן השמים היות ובילדותו לא מסר נפשו על מנת לנסוע אל הצדיקים. חודשים אחדים טרם פטירתו אמר לר' ישראל יצחק [אב"ד פלאוונו] (פולין) כי ימיו ספורים וטוב שבנו ימונה במקומו לאב בית דין בראדומסק. לאחר פטירת אדמו"ר רבי יצחק מאיר רוטנברג מגור (בעל חידושי הרי"ם) ביום שבת כ"ג אדר ה'תרכ"ו לא רצו להודיע לו אולם כאשר חתנו (ר' ליפמן) שב מההלוויה אמר לו 'אין לי מה לעשות כאן... בוודאי יזמינו אותי למרום להתפלל "קבלת שבת" לכבוד האורח הנעלה'. ביום חמישי לאחר תפילת שחרית חילק יין שרף לכל המתפללים וברך אותם, בליל שישי למד בספר הזוהר ולפנות בוקר השיב את נשמתו ליוצרה.

מספריו:

•    הגדה של פסח (ק)

•    עטרת תפארת: על כתובות (ק)

•    תפארת שלמה: על התורה והמועדים (ק1/ק2)