אביה: ר' משה חלפן (ליפשיץ).
בעלה: אדמו"ר יצחק מאיר (בעל חידושי הרי"ם).
בנה: ר' אברהם מרדכי.
אחותה: הרבנית חיה (בעלה ר' מנחם מענדיל מקוצק).

נולדה בווארשה (פולין).
אביה (ר' משה חלפן) היה מעשירי היהודים בווארשה.
כאשר הגיע לגיל השידוכים אביה חיפש עבורה חתן שישקוד על התורה והבטיח לדאוג לכל צרכי הזוג. בשנת ה'תקע"א נישאה ל"עילוי הפולני" – ר' יצחק מאיר, לימים האדמו"ר הראשון לחסידות גור. 14 ילדים נולדו להם אך פרט לבת אחת כולם נפטרו, רובם בגיל צעיר. בקיץ ה'תרט"ו חלה אנושות בנה הבכור (ר' אברהם מרדכי) וביום שבת כ"ז אב נפטר. בעלה (אדמו"ר רבי יצחק מאיר) הבליג על כאבו בגלל השבת ותבע ממנה לעשות כמוהו, במוצאי שבת כשמיררה בבכי על מות בנה נכנס לחדרה ואמר: "צרתנו תהיה נחמה לאחרים, יתאבל אדם על מות בנו יתנחם ויאמר, לאיטשא מאיר היו 13 ילדים יקרים שנפטרו על פניו".
ביתה שהיה מלא בנכדים יתומים מילדיהם האחרים שנפטרו, נוספו גם חמשת היתומים הקטנים שהשאיר אחריו ר' אברהם מרדכי ואחד מהם היה ר' יהודה אריה לייב ("השפת אמת"). נאלצה לטפל ביתומים הקטנים במו ידיה. פעם כשנכדה - אריה לייב חלה והטיפול בו היה קשה לה מאוד אמרה לבעלה: "בגילי לא קל לי לטפל בילדים פעוטים". השיב בעלה "מה לך כי תתלונני, הלא תמורת טיפולך בו תקבלי את עולם הזה ועולם הבא".
10 שנים לאחר נישואיהם ירד אביה מנכסיו ולא היה בידו להמשיך ולהחזיקם על שולחנו. בעלה סירב להתמנות לרב, לא רצה לקבל עזרה מאנשים ומתלמידיו והחל לעסוק במסחר אולם לרוב ללא הצלחה יתירה. הקים בית מלאכה לחומץ, סחר בספרים אך לא פסק להשמיע שיעור לתלמידיו כל יום, להתפלל שעות ארוכות ולשקוד על לימודיו בכל שעות הלילה. כאשר שאלה את בעלה: "עזרה מאנשים אתה מסרב לקבל, מסדר היום שלך אינך מוכן לזוז, מקדיש למעשה כל שעות היום והלילה לתורה ולעבודה, פרנסה מה תהיה עליה?" השיב "אביך לקח אותי כעילוי, מה שאחרים מבזבזים שעות וימים לי מספיקים דקות ורגעים".
למרות שהגיעו עד לפת לחם, קיבלה את הייסורים באהבה, לא התלוננה ולא ניסתה להשפיע על בעלה לשנות מדרכו על מנת שיקל עליה את הסבל. בעלה פתח בית אריגה לטליתות בעיירה ניישטאדט (פולין) ואביה עבר לשם לפקח על העסק אך נפטר שם והמפעל התמוטט. לאחר מכן פתח חנות לטקסטיל בווארשה ומסר את ניהול החנות לידי קרוב משפחתו. העסק נראה עולה יפה אך במרד הפולני שפרץ נגד שלטון הכיבוש הרוסי בשלהי חורף ה'תקצ"ב החנות נשדדה. אחיו הצעיר של ר' יצחק מאיר (ר' משה חיים) עסק במסחר והתעשר אך הרי"ם סירב לקבל גם ממנו תמיכה, על כן ר' משה חיים רכש בית גדול בווארשה והצליח לאחר מאמצים רבים לשכנע את אחיו לנהל את הבית וחשבונות הדיירים בתמורה סבירה וכך לפרנס את משפחתו.
בשנת ה'תר"ל השיבה את נשמתה ליוצרה.

התמונה באדיבות K. Bielawski