אביו: המקובל רבי אברהם משה
(בעל "חידושי רבי אברהם משה").
אמו: טויבא מרים.
אשתו: מרת ריקל רוזלי.
סבא: ר' שמואל שאול [שואל]
(מצד אביו), המקובל רבי נחמיה חשין
(מצד אמו).
סבתא: חיה רייזל
(מצד אביו) פינע
(מצד אמו).
מוריו: המקובל רבי אברהם משה [אביו], ר' דב בעריש ווידנפלד [הגאון מטשבין], ר' נחום פרצוביץ, ר' צבי מרקוביץ, ר' שבתי יגל.
מתלמידיו: המקובל רבי גמליאל רבינוביץ, המקובל רבי יהושע מורגנשטרן, ר' מאיר מיכאל גרינוואלד, ר' עובדיה הומינר.
נולד בא' אלול ה'תש"ב בירושלים (ישראל) למשפחה המיוחסת לדוד המלך ונקרא 'זבולון' על שם המקובל רבי זבולון חרל"פ
[סבו מצד אביו נשא לאשה את נכדתו של ר' זבולון חרל"פ].
בילדותו למד בתלמוד תורה ובישיבת "עץ חיים" וניכר בכישרונותיו המיוחדים ובמידותיו התרומיות. לאחר שסיים את לימודיו בישיבת "כוכב מיעקב" טשעבין בירושלים והיה בקי בכל מסכת "קידושין", עבר לישיבת סלונים ברמת גן ושב לירושלים ללמוד בישיבת מיר.
נשא לאשה את בתו של ר' ישעיהו ויליאמס, התגורר במושב גמזו וכיהן כרב המושב. בימות החול נהג להגיע לבית המדרש "גן ירושלים" בשכונת "בתי הורדנא" בירושלים בו נהגו להתפלל אביו וסבו ובמשך שעות ארוכות שקד על לימוד התורה, התפלל בדביקות ומסר שיעורים בהלכה, אגדה ומוסר.
לאחר פטירת אביו בט"ו אייר ה'תשמ"ב הביא לדפוס את החידושים בתורת הנסתר שאביו הותיר בכתב ידו "אבני חן", "חידושי רבי אברהם משה" ו"עטרת משה".
עבר להתגורר בדירה קטנה בשכונת "בתי הורדנא" בירושלים אך בשבתות ומועדים שהה במושב גמזו ובמשך עשרות שנים מסר שיעורים תורניים בבית הכנסת המרכזי במושב. בצניעותו פרש מענייני עולם הזה, אכל מעט ובמשך עשרות שנים ישן על הארץ. על אף הדוחק הכלכלי ממנו סבל לא הסכים לקבל סיוע והסתפק במועט, מעולם לא התרעם על גורלו, קיבל כל ייסוריו באהבה ובדומיה ותמיד הייתה צהלתו על פניו. התעמק בלימוד תורת הנסתר יחד עם גדולי המקובלים בירושלים ונודע כבקי בתורת הנגלה ובקבלה. כתב חידושים וביאורים, הלכות ופסקי דינים בתורת הנגלה ובתורת הנסתר והשיב לשאלות שהופנו אליו בנושאים שונים. בכל עת התפלל לגאולת עם ישראל ובשנת ה'תש"ן לערך החליט לערוך 1,000 תעניות לישועת עם ישראל אולם מרוב צומות כאשר הגיע קרוב לצום האלף נפל למשכב והרופאים הזהירו אותו והורו לו להפסיק כליל מהצומות. התפרסם כפועל ישועות הבקי בחכמת כף היד והפרצוף ומידי יום קיבל במאור פנים רבים שנהרו לקבל את ברכתו וגדולי תורה שהגיעו לשאול בעצתו ולדון בעניינים הלכתיים מסובכים. כאשר התבונן בתווי כף היד והפרצוף כל מעשי האדם וסודותיו היו מתגלים לפניו ורבים השיב מעוון על ידי זה שהבטיחו לשפר את מעשיהם ולהיטיב את דרכם ובזכות זה קיבלו את ברכתו וזכו לישועות. במשך שנים רבות נהג לערוך "פדיון נפש", למרות שלא זכה לילדים כאשר נודע לו על אדם שלא נפקד בילדים טרח במשך שעות ארוכות להגיע למקומות הקדושים להתפלל עבורו ולערוך תיקונים וכן כאשר שמע על יהודי הנמצא בבית האסורים אצל נכרים.
בשנת ה'תש"ע לקה באירוע מוחי שגרם לשיתוק בחלק מגופו ומאז הפסיק להגיע למושב גמזו אולם המשיך לקבל אנשים הזקוקים לישועה ולעודד את רוחם. על אף הקושי הפיזי הגיע לתפילות בבית המדרש, לא אבה להיות לנטל והתאמץ לעשות בעצמו כל דבר שהתאפשר לו.
בט"ו כסלו ה'תשע"ה נפטרה אמו ונטמנה בהר המנוחות בירושלים. בחודש אלול ה'תשע"ו זוגתו חלתה ואושפזה בבית הרפואה אולם בכ"ד כסלו ה'תשע"ז נפטרה ונטמנה בהר המנוחות בירושלים.
בחנוכה ה'תשע"ט חילק דמי חנוכה לתלמידיו ולכל מי שהגיע לביתו למרות שמעולם לא עשה זאת. בסוף חודש טבת טען כי פגעו בו בעין הרע וביקש ממקובלים להשתדל להסירו על מנת שלא יינזק. על אף הקושי הרב התאמץ בשבת לצאת לתפילות בבית הכנסת וכמנהגו בשנותיו האחרונות אף השתתף בסעודה שלישית אצל אדמו"ר מזידיטשוב-ירושלים. בב' שבט פונה לבית הרפואה "הדסה עין כרם" בירושלים היות ומצבו הבריאותי התדרדר ואושפז במחלקת טיפול נמרץ, למרות שכעבור שבועות אחדים מצבו השתפר ביקש שבהלווייתו יאמרו 'סליחות' ויתקעו בשופר, בליל שני טרם הלך לישון ניגן ושר שירי דביקות וכיסופין לקדוש ברוך הוא, לפנות בוקר התעורר וביקש מתלמידו
(ר' עובדיה הומינר) ששהה בחדרו לומר עמו "שמע ישראל..." וכאשר הגיע למילה 'אחד' השיב את נשמתו ליוצרה.
מספריו:
• בכח אמונה ובטחון
• זבול תפארתך: קבלה
• נפש חיה: על עיקרי אבות נזיקין
• שערי זבול (
ק1/
ק2/
ק3/
ק4/
ק5/
ק6)
התמונות באדיבות המשב"ק – ר' עובדיה הומינר