אביו: ר' דוד.
אחיו: ר' יעקב (בעל "אביר יעקב").
סבא: ר' יצחק (מצד אביו).
נולד בעיר חלב (סוריה) ונקרא 'רחמים'.
חלה במחלה קשה עד שהגיע לסף מוות ולאחר שהוסיפו לו את השם 'חיים' החל להבריא ושב לאיתנו.
יומם ולילה שקד על לימוד התורה, נודע בקדושתו וצניעותו, הקפיד על שמירת העיניים, כל יום בקיץ ובחורף נהג לטבול מוקדם בבוקר בנהר, במשך כל היום נשאר עטור בטלית ותפילין והתפרסם כפועל ישועות.
עלה לארץ ישראל והתיישב בירושלים. שקד על לימוד תורת הנסתר בישיבת "בית א-ל" והתאבל על חורבן ירושלים ובית המקדש – לא נעל נעליים אלא סנדלים מסומרים, לא אכל בשר ולא שתה יין וכל חצות לילה בקיץ ובחורף הגיע לכותל המערבי ואמר 'תיקון חצות' בבכי. סייע לאלמנות וליתומים, כל רואיו כיבדו אותו ואפילו המוסלמים כינו אותו בתואר "שייח' רחמים".
הצטער מאוד כאשר נודע לו בשנת ה'ת"ר כי אחיו (ר' יעקב) נאסר ועבר עינויים קשים על ידי השלטון בדמשק יחד עם אחדים מנכבדי הקהילה עקב עלילת דם והשר משה מונטיפיורי נפגש עמו בישיבת "בית א-ל" והתפעל בפניו כיצד אחיו הצליח לשרוד אחר כל העינויים הקשים. כאשר אחיו השתחרר מבית המאסר שלח לו מכתב להודיע לו על בואו לירושלים.
ביום שישי שנת ה'תרל"ד השיב את נשמתו ליוצרה.
המידע באדיבות צאצא הצדיק – ד"ר אליעוז ענתבי-חפר