אביו: ר' יהודה לייבוש.
אמו: הרבנית אסתר (עטא).
אשתו: מרת גליקל (בזיווג ראשון) ומרת חיה (בזיווג שני).
בניו: מזיווג ראשון - ר' דוד. מזיווג שני - ר' בנימין ור' משה ירוחם.
בנותיו: הרבנית שרה צינא (בעלה אדמו"ר רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב) ומרת ברכה (בעלה ר' דב זאב רפופורט מקוצק).
סבא: ר' מנחם מענדל מקארוב (מצד אביו) ור' ישכר בער הלוי סג"ל (מצד אמו).
מוריו: החוזה מלובלין, ר' יוסף הויכגילרנטר (בעל "משנת חכמים"), ר' יעקב יצחק מפשיסחה [היהודי הקדוש] ור' שמחה בונם מפשיסחה.
מתלמידיו: ר' הירש, אדמו"ר רבי חנוך העניך הכהן לוין מאלכסנדר, ר' יחיאל מאיר ליפשיץ מגוסטינין, ר' יחיאל מיכל מביאלה, אדמו"ר רבי יצחק מאיר אלתר מגור (בעל חידושי הרי"ם).

נולד בשנת ה'תקמ"ז בעיירה גוראי (פולין).
בנעוריו שקד על לימוד התורה עם רב העיירה זאמושטש. היות ועל פי חוקי הממשלה נאסר על צעיר יהודי לשאת אישה טרם למד מלאכה וידע את שפת המדינה, נסע ללבוב (אוקראינה) וכעבור 6 חודשים סיים לימודי רוקחות ועבר בהצלחה את המבחן הממשלתי.
בגיל 20 נשא לאישה את בתו של ר' אייזיק ניי מטומאשוב. כעבור תקופה קצרה איבד את כל הכסף הרב שקיבל כנדוניה אולם זוגתו לא הטרידה אותו בעניינים גשמיים ודאגה לכלכלת המשפחה.
לאחר פטירת מורו (ר' שמחה בונם) החל בשנת ה'תקפ"ז לכהן כאדמו"ר בטומאשוב אולם תיעב את הכסף ולא לקח מתנות ופדיונות. בשנת ה'תקפ"ט עבר להתגורר בקוצק ורבים נהרו לחצרו, ביניהם ר' לייבלי (נכדו של ר' עקיבא אייגר) שנעשה לחסיד וברח לחצרו.
עודד את היהודים להצטרף ולתמוך כלכלית בפולנים המורדים נגד שלטון הצאר הרוסי ובעקבות כשלון המרד נאלץ בשנת ה'תקצ"א לברוח מפולין. התיישב בברודי (אז אוסטריה כיום אוקראינה) ורק לאחר ששינה את שם משפחתו ל'מורגנשטרן' התאפשר לו לחזור לפולין.
בשנת ה'תקצ"ז חלתה זוגתו וכעצתו נסעה לאדמו"ר רבי יצחק מוורקה שיתפלל עליה, אולם נפטרה ונטמנה בעיירה וורקה. כל ילדיו מזיווג ראשון נפטרו בצעירותם מלבד בנו הבכור-ר' דוד.
כעבור תקופה קצרה הציע לו תלמידו (ר' יצחק מאיר) לשאת את אחות אשתו, שהתייתמה בגיל צעיר וגדלה בביתו. לאחר שנשא לאישה את בתו של ר' משה ליפשיץ-חלפן (מרת חיה) נולדו להם בנות תאומות ושני בנים.
אדמו"רים מחסידויות שונות התנגדו לדרכו. נודע כתקיף בדיבורו, איש של אמת אשר אינו מסוגל לשקר בנפשו ולהעמיד פנים של שקר. טען שאסור אפילו לחשוב בלב דבר שקר שנאמר "ודובר אמת בלבבו" וכן שהבריחה מהכבוד אינה ממידת השלמות - אדם חייב להגיע למדרגה שלא יתפעל מהכבוד כלל ושלא ירגיש שהכבוד הוא דבר שצריך לברוח ממנו. מעת לעת נכנס לבית המדרש וצעק על החסידים שהם רק מעמידים פנים ומרוב פחד כולם נמלטו, אך כאשר הבחין בר' אברהם מרדכי [בנו של בעל החידושי הרי"ם] שתק ומייד חזר לחדרו. קרוב ל-20 שנה התבודד בחדרו ורק יחידי סגולה מהמקורבים ביותר הצליחו להיכנס אליו. התפלל לבד בחדרו, לזוגתו ולילדיו התיר להיכנס בזמנים קבועים, בחן את בניו וכאשר נוכח כי הם מתקדמים בלימודיהם העניק להם פירות ומגדנות. לעיתים רחוקות נוכח בשמחות משפחתיות ובעצמו סידר את החופה וקידושין של בניו ובנותיו.
בליל הסדר שנת ה'תרי"ח אמר בפנים מאירות 'בשנה הבאה לא אשב כאן יותר' והסובבים לא הבינו את כוונתו מלבד חתנו (אדמו"ר רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב) שהבין את הרמז בדבריו.
בחורף שנת ה'תרי"ט חלה אך לא הסכים לקבל את טיפול הרופאים, לא נשמע להוראותיהם להקפיד על שעות שינה וישן פחות משעתיים ביממה, נטל רק תרופה אחת מכל המרשמים שנתנו לו ומצבו הבריאותי החמיר. בנו (ר' דוד) שלח מכתב לאדמו"ר בעל חידושי הרי"ם מגור שישפיע על אביו להישמע להוראות הרופאים. כאשר אדמו"ר רבי יצחק מאיר מגור ראה את מצבו וטען בפניו כי על פי דין תורה חייבים לתת לו את התרופות בעל כורחו, הסכים להישמע להוראות הרופאים. ביום חמישי חתנו (אדמו"ר רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב) נכנס לחדרו, הבחין כי הינו עוסק בייחודים ובאותם רגעים השיב את נשמתו ליוצרה.
בלוויה אמר אדמו"ר בעל חידושי הרי"ם: 'העולם אינו יודע מה איבד, הצדיק אבד ואין איש שם על לב. הצדיק אבד אך יותר חמור שאין מי שיחדיר את דברי הצדיק ללבבות בני ישראל'.

התמונות באדיבות ר' יהושע זילברברג
מדריך במסעות לקברי צדיקים באירופה טלפון 052-7635014