fjrigjwwe9r0tbl_mysite_mytzadik:tzadikdes
אביו: אדמו"ר רבי יהושע מדז'יקוב (בעל "עטרת ישועה").
אמו: הרבנית מרים.
אשתו: הרבנית חוה.
בניו: ר' חיים מנחם דוד, ר' יהודה, יהושע, ר' יעקב שלום ור' מאיר מריישא.
בתו: דבורה (בעלה ר' משה ארנון אברמוביץ).
אחיותיו: הרבנית בינה (בעלה אדמו"ר רבי דוד שפירא מבוקובסקו), הרבנית יהודית (בעלה אדמו"ר רבי פנחס נתן סאפרין מקומרנה), הרבנית פערלה (בעלה אדמו"ר רבי עמנואל וולטפרייד [השני] מפשדבורז'-פאביניץ) והרבנית שרה רעכיל (בעלה אדמו"ר רבי מנשה אייכנשטיין מזידיטשוב-מוקצ'בו [מונקאטש] בעל "אלפי מנשה").
סבא: אדמו"ר רבי מאיר מדז'יקוב בעל "אמרי נועם" (מצד אביו), ר' יהודה לייבוש רייך מריישא [ז'שוב] (מצד אמו).
סבתא: הרבנית דבורה (מצד אביו), דבורה (מצד אמו).
נולד בג' חשוון ה'תרמ"ה בעיר דז'יקוב [טרנובז'ג] (פולין).
מילדותו היה חולני וחלש מאוד ובעקבות ניתוח שעבר לפתיחת כלי הנשימה קולו נשאר צרוד עד לסוף ימיו. עם זאת ניכר בכישרונותיו המיוחדים, בהבנתו המהירה והמעמיקה ובשקידתו בלימוד התורה. כסגולה לאריכות ימים אביו הוסיף לו את השם "אלטר" שפירושו ביידיש "זקן".
בשנת ה'תר"ס נשא לאשה את בת דודו – אדמו"ר רבי ישראל הגר מויז'ניץ (בעל "אהבת ישראל"), התגורר בסמוך לחותנו בעיירה ויז'ניציה (אוקראינה) ושקד על לימוד התורה.
שב להתגורר בעיר דז'יקוב בסמוך לאביו ובשנת ה'תרס"ז הוציא לאור מהדורה שניה של הספר "אמרי נועם" של סבו – אדמו"ר רבי מאיר מדז'יקוב. בשנת ה'תרס"ט החל לכהן כרב העיר דז'יקוב ובשנת ה'תרע"ב אביו החל לשלוח אליו את חסידיו שהגיעו עם "קוויטל" ["פתקא"]. לאחר שאביו נפטר בי"א טבת ה'תרע"ג מילא את מקומו כאדמו"ר הרביעי לחסידות דז'יקוב.
האיר פנים לכל אדם והשתדל לקרב את הנוער לעבודת ה'. רבים מיהודי העיר נהרו להאזין לתפילותיו שעל אף חולשתו היו בהתלהבות רבה ובדביקות עצומה ובתקופתו חסידות דז'יקוב נחשבה לאחת החסידויות הגדולות בגליציה. באופן נסתר העניק סיוע כלכלי לנזקקים, רבים פנו אליו בבקשת עצה וברכה וגם הגויים רכשו לו כבוד.
במהלך מלחמת העולם הראשונה נמלט אל חותנו לעיירה ויז'ניציה ויחד ברחו לעיר אוראדיה [גרוסוורדיין] (רומניה), במהלך מסעם נפטר בנו (יהושע) בן השנתיים. עם תום המלחמה התיישב בשנת ה'תרע"ח בעיר טרנוב (פולין), שיקם את חצר החסידות אליה נהרו תלמידי חכמים רבים והקים את ישיבת "בית דז'יקוב". תמך בפעילות "אגודת ישראל" ובפעילויות למען ישוב ארץ ישראל, בשנת ה'תר"ץ תכנן לעלות לארץ ישראל ולמנות את בנו (ר' חיים מנחם דוד) במקומו לאדמו"ר אולם בני משפחתו התנגדו לרעיון ופנו אל חותנו – אדמו"ר רבי ישראל מוויז'ניץ שהורה לו להישאר עם חסידיו.
הוציא לאור את ספרי אביו "עטרת ישועה" על התורה ומועדים ושו"ת [שאלות ותשובות]. בשנת ה'תרצ"ז מלך אנגליה שלח לו מכתב הוקרה על ביקורו אצל חסידיו המתגוררים בלונדון (אנגליה) ובמהלך מסעו ביקר גם את חסידיו באנטוורפן (בלגיה). טרם פרוץ מלחמת העולם השנייה צפה את חורבן יהדות אירופה ויעץ לברוח מפולין לארץ ישראל או לאמריקה. בסוף שנת ה'תרצ"ט שב עם משפחתו לדז'יקוב אולם לאחר שהנאצים הפציצו את העיר בראש השנה ה'ת"ש נמלט עם רוב יהודי העיר לעיירה הסמוכה פוקשיבניצה. כעבור זמן קצר שוב נאלץ לברוח עם משפחתו היות וגם עיירה זו נכבשה על ידי הנאצים, לאחר מסע מפרך הגיע לטרנוב והסתתר במחבוא. כאשר הנאצים גילו את זהותו גזזו את זקנו ופאותיו וגם במהלך שהותו בגטו טרנוב המשיך להנהיג את חסידיו ואף לערוך "טישים" [שולחן]. בסוף שנת ה'תש"ב הוברח לגטו קראקא [קרקוב] (פולין) היות ונודע כי הנאצים בקשו להוציאו להורג וסודר לו תפקיד כפועל בבית חרושת למברשות. סבל ממחסור בתרופות למחלותיו הכרוניות ואף עבר ניתוח בעינו שנפגעה וראייתו נחלשה.
בו' אדר שני ה'תש"ג נשלח יחד עם יהודים נוספים למחנה העבודה פלאשוב [בסמוך לקרקוב] (פולין) ואת כל שאר יהודי הגטו הנאצים שלחו למחנה ההשמדה אושוויץ (פולין) או רצחו במקום.
למחרת נרצח ביריות יחד עם כל יתר היהודים שהגיעו עמו וכולם נקברו בקבר אחים שנכרה במקום.
מספריו:
• זכרון יחזקאל: קונטרס שנדפס מתורותיו