fjrigjwwe9r0tbl_mysite_mytzadik:t

אביו: ר' יצחק.

אמו: אידל [נאוה].

אשתו: אסתר.

בניו: ר' בצלאל, ר' יצחק איצק, ר' מרדכי, ר' שאלתיאל אייזיק ור' שמואל שמעלקה.

אחיו: ר' יהודה לייב [אב"ד פלאצק] ור' ישעיה מבראד.

סבא: ר' נפתלי מלובלין (מצד אביו), ר' מנחם מענדיל שטנגן [מרגליות] (מצד אמו).

סבתא: מרת שינדיל (מצד אמו).

מורו: ר' יהושע מלמד מפרעמישלא.

נולד בשנת ה'ת"ך באוסטראה [אוסטרוג] (אוקראינה).

בצעירותו נלקח בשבי הטטארים אך הצליח לברוח.

נשא לאישה את בתו של ר' שמואל שמעלקא [אב"ד אוסטרה] ומונה על ידו כראש הישיבה וגבאי בית המדרש אותו בנה מכספו.

עבר להתגורר בפוזנן (פולין) וכיהן כראש החברה קדישא ואב"ד [אב בית דין]. נודע כבקי בקבלה מעשית ובשימוש בקמעות. קבע מחוץ לקירות ביתו ראש בולט של צבי עם קרניו, הטמין בתוכו קלף עם שמות קודש ומאז לא הייתה שריפה ברחוב זה.

במהלך פרעות שנעשו ביהודים בשנת ה'תס"ד נפטר אחד מבניו.

השיא אחת מבנותיו לר' סעדיה ישעיה ואחת לר' וואלף.

עבר להתגורר בפרנקפורט (גרמניה) ולכל מקום שהלך לקח עמו תיבה ובה תכריכים, טלית, קיטל ומעט עפר מארץ ישראל על מנת שלא יתעטף בטלית שאינה שלו, יזכור תמיד את יום המיתה ובעת קבורתו יפזרו על גופו מן העפר. שקד על לימוד חכמת הקבלה וגילה 11 פרקי תהילים שבקריאתם ישנה סגולה לישועה. בכ"ד טבת ה'תע"א פרצה אש שגרמה לשריפת 500 בתים בעיר והעלילו עליו שהצית את האש בזדון כיון שהשתמש בקבלה מעשית, נאסר על ידי שלטונות העיר ולאחר שזוכה במשפט שוחרר אך נאלץ לעזוב את העיר. הגיע לפראג (צ'כיה) וכיהן כרב בישיבת ר' דוד אופנהיים, העניק הסכמה בכתב לספרו של ראש הכת המשיחית אך כאשר גילה כי הביאו לפניו כתבים מזויפים מרבני איטליה והוציאו ממנו את הסכמה בעורמה חזר בו מהסכמתו וחלה מרוב צער. עבר לברסלוי [ורוצלב] (פולין) ויחד עם ר' צבי אשכנזי [החכם צבי] החרים את ראש הכת המשיחית וספריו, המשיך לעיר ליסה (פולין) ושוב חלה, כאשר הבריא שב לברסלוי וכעבור זמן חזר לעיר הולדתו – אוסטראה.

בכל הליכותיו התנהג בשררה והידור, לבש שלושה לבושים: העליון - יאה ונקי אולם מסוג בינוני, אמצעי - משובח יותר אולם לא רק עשירים לבשו כמותו, פנימי שעל גופו - יקר מאוד ונדיר ביופיו והסביר כי הלבוש העליון הינו לראווה למען הבריות והינו פטור מלהתהדר לפניהם, הלבוש האמצעי עשוי למענו ומלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול לכן הינו זקוק לבגד משובח יותר ואילו הלבוש הפנימי כולו קודש לה' ולכן ראוי שיהיה שיא היופי והתפארת.

בשנת ה'תע"ז נפטר בנו (ר' בצלאל) ובשנת ה'תע"ח מונה כנשיא ארץ ישראל. בשנת ה'תע"ט הגיע עם זוגתו לקושטא (טורקיה) על מנת לעלות לארץ ישראל אך לפתע חלה וגילה לקרוביו בדיוק באיזה זמן יפטר. במועד שנקב רבים מאנשי הקהילה נהרו לביתו ולכל אחד אמר מאיזה גלגול נשמה הינו, מינה את האנשים שיתעסקו בקבורתו. גזר בחרם לא להספידו, לא לשבח אותו בתואר 'צדיק' או 'חסיד' וכדומה רק שהיה למדן, לא לחקוק על מצבתו שום שבח אלא רק 'פה נטמן הרב מוהר"ר נפתלי הכהן בן הרב הגדול המופלג בדורו מוהר"ר יצחק הכהן זלה"ה משלשלת היחס כמה גאוני ארץ ראשי משפחתו מכל הצדדים ויחס הכהונה עד אהרן הכהן לא-ל עליון'. סגר את דלת חדרו וציווה לכתוב על החלונות ועל הפתח שמות קדושים, כאשר הבחין כי נפלה חרדה גדולה על הנוכחים בחדר ביקש שיצאו מביתו ורק הסופר והשמש שהינו בגיל 110 יישארו עמו ואז אמר 'ברוך הבא אבי, ברוך הבא זקני רבי נפתלי, ברוך הבא אבי זקני רבי מענדל, ברוך הבא אבי זקני רבי משה חריף' וכן לצדיקים נוספים ולמלאכים, לפתע נעשה רעש חזק ואש גדולה סביב מיטתו, ביקש מהסופר והשמש לצאת מהחדר והשיב את נשמתו ליוצרה.

מספריו:

•    ברכת ה' (ק)

•    משך הזרע: על סדר זרעים

•    סידור בית רחל: סידור תפילה

•    סמיכת חכמים (ק)

•    פי ישרים (ק)

•    קדושה וברכה (ק)

•    שער ההכנה (ק)

•    שער נפתלי (ק)