fjrigjwwe9r0tbl_mysite_mytzadik:tzadikdes

אביו: ר' אברהם.

אשתו: הרבנית אלטון.

בניו: ר' אברהם, ר' יעקב (בעל "פרי עץ הגן") והמקובל רבי שלמה.
סבא: ר' בכור (מצד אביו).
סבתא: חנה (מצד אביו).

נולד בי"ב סיון ה'תרכ"ד בעיר ארם צובא [חאלב] (סוריה).
מילדותו שקד על לימוד התורה.
בשנת ה'תרמ"ב נשא לאשה את בתו של ר' יעקב עטיה וילדיהם נפטרו בצעירותם. על אף העוני והמצב הכלכלי הקשה מימיו לא דאג על הפרנסה, התעמק בלימוד תורת הקבלה ובגיל 23 חיבר את ספרו "פרי צדיק".
בשנת ה'תרנ"א עלה עם אשתו לארץ ישראל, התגורר בחברון ושקד על לימוד התורה יחד עם ר' אליהו מני. בשנת ה'תרנ"ה התיישב בשכונת "בית ישראל" בירושלים ולמד בישיבת המקובלים "בית א-ל". פרש מענייני העולם הזה, ברח מן הכבוד והיה רגיל לומר 'האדם בעולם כצל עובר'. כיהן כדיין ומו"ץ [מורה צדק] בבית דין צדק הגדול, אהב את השלום והשתדל ששני הצדדים יקבלו עליהם את דין התורה מרצונם, סרב לתת גט אלא רק בהכרח גדול ופעל להשכין שלום ולפייס בין בני הזוג.
שימש כשליח ציבור בבית כנסת "רחובות הנהר" והתפלל עם כוונות האר"י [רבי יצחק לוריא אשכנזי] והרש"ש [המקובל רבי שלום מזרחי שרעבי]. נזהר מאוד בשמירת הלשון ולא רצה לדבר או לשמוע דברי חול. במהלך לילות השבוע ובשבתות נשא דרשות בענייני מוסר, אגדה, הלכה וחידושי תורה בבתי הכנסת בשכונת "הבוכרים" במטרה לזכות את הרבים. כאשר הוזמן לאירועים משמחים נהג להנעים בקולו בשירי זמרה על מנת לשמח את הנוכחים. אהב כל יהודי, קיבל כל אדם בסבר פנים יפות ונודע בענוותנותו. מעת לעת הלווה כסף לנצרכים וכאשר היו לווים שלא פרעו את כל הסכום מחל להם ואף אם ביקשו ללוות שוב דן אותם לכף זכות ושוב הלווה להם. השפיע על כל אחד לאהוב וללמוד את התורה. כתב דרשות, חידושים בתלמוד, פיוטים וסגולות והשיב לשאלות הלכתיות. קיים כל מצוה בשמחה רבה ונהג לומר 'על האדם לחשוב על המצוות בכל עת כי הכל עובר אבל המצווה קיימת לעולם ומגינה על האדם בכל עת ובפרט בעת הצורך אין דבר המציל את האדם מסכנות כי אם המצווה היא בלבד שומרת ומצילה ומגינה'.
מפאת העוני והמחסור בתקופת מלחמת העולם הראשונה חלה ובשנת ה'תרע"ז השיב את נשמתו ליוצרה.

מספריו:

•    פרי צדיק (ק)