fjrigjwwe9r0tbl_mysite_mytzadik:tzadikdes
אביו: ר' דב בר.
אמו: פעשע.
אשתו: הרבנית שרה [סורקי].
מוריו: ר' יהושע לייב דיסקין, ר' יוסף דוב סולובייצ'יק.
נולד בכ' אדר ה'תרכ"ד בנובוגרודוק [נבהרדק] (בלארוס).
בשנת ה'תרל"ד עבר עם הוריו לבריסק [ברסט] (בלארוס), למד אצל הרב העיר [ר' יהושע לייב דיסקין] ונודע כבעל כושר תפיסה והבנה מופלאים. בגיל 14 נבחן אצל רבה החדש של בריסק [ר' יוסף דוב סולובייצ'יק] ולמד עמו עד לשנת ה'תרמ"ב.
בגיל 20 התחתן ועבר להתגורר בוולוז'ין. שקד על לימוד התורה בישיבת וולוז'ין אולם בשונה מיתר התלמידים לא עסק בליבון ובירור סוגיות בתלמוד אלא התמסר ללימוד בשולחן ערוך "יורה דעה" והתפרסם כעילוי הבקי בש"ס ובראשונים ומומחה בדיני איסור והיתר. לאחר שישיבת וולוז'ין נסגרה על ידי השלטון הרוסי בשנת ה'תרנ"ב הוטל עליו לפסוק שאלות הלכתיות שהתעוררו בוולוז'ין. כאשר ר' יוסף דוב סולובייצ'יק נפטר בנו (ר' חיים) הסכים למלא את מקומו רק לאחר שראשי הקהילה מינו את ידיד נעוריו – ר' שמחה זליג לראש הדיינים והמו"צים [מורי צדק] בבריסק. בנוסף מונה על ידי ר' חיים סולובייצ'יק לראש ישיבת "תורת חסד", חינך את תלמידיו ליראת שמים ולשיטתו כל תלמיד שרכש ידיעה מקיפה ברוב מסכתות הש"ס מחויב להקדיש מזמנו ללימוד יסודי של שולחן ערוך ובעיקר "יורה דעה" כדי שיהא ראוי לכהן כרב. שימש כמפקח ראשי על הכשרות ולמרות שנמנה על המתנגדים לחסידות הקפיד שהשוחטים יהיו חסידים ושיביאו אליו כל שאלה של איסור והיתר. בכל בוקר כאשר שב מבית הכנסת המתינה בפתח ביתו שורה ארוכה של נשים ותרנגולות בידיהן ותוך כדי הליכה איטית פסק על כל שאלת כשרות מבלי לעיין בספרי הלכה ומפרשיהם ונימק את פסק דינו בראיות מיוסדות על ש"ס ופוסקים. השיב למאות מכתבים שהגיעו אליו ממקומות שונים בשאלות הלכתיות ואם התברר לו כי טעה ידע להודות ללא כל היסוס בטעותו. בענוותנותו לא הניח לאף אדם לשמשו, לא חבש מצנפת של רב, לא ישב בסמוך לארון הקודש כמנהג הרבנים ובחדרו לא היו דלתות על מנת שביתו יהיה פתוח לכל. קיבל כל אדם בסבר פנים יפות, תמך ב"אגודת ישראל" בבריסק ובר' יצחק זאב שמונה למלא את מקום אביו לאחר פטירתו בכ"א אב ה'תרע"ח.
במהלך מלחמת העולם השנייה שהה בגטו בריסק והמשיך בשקידתו בלימוד התורה ובעשיית חסדים, יזם הקמת ארגון "תבשיל חם לרעבים". בליל יום כיפור הביא לאמירת "כל נדרי" שנערך בבית כנסת חשאי ספר תורה שהוחבא במקום מסתור, לפני חג הפסח אפה מצות למרות הסכנה הכרוכה וחילק חינם לנזקקים ובשנת ה'תש"ג נרצח על ידי הגרמנים.