fjrigjwwe9r0tbl_mysite_mytzadik:tzadikdes
אביו: ר' יעקב מסעוד.
אמו: אורה רות.
אשתו: הרבנית יעל.
בניו: ר' אברהם, ר' בניהו, ר' גלעד, ר' חיים, יוסף, ר' שלום.
סבא: ר' מרדכי (מצד אביו), המקובל ר' שלום יעיש (מצד אמו).
סבתא: חנינה (מצד אביו), רבקה (מצד אמו).
מוריו: ר' דוד ציון לניאדו, הראשון לציון רבי יצחק נסים, הראשון לציון המקובל רבי מרדכי אליהו, ר' מרדכי בן שושן [סבו], המקובל מרדכי ישועה עטיה.
נולד בכ"ב טבת ה'תש"ו בירושלים (ישראל).
מילדותו שקד על לימוד התורה עם סבו [ר' מרדכי] ובגיל 14 לערך החל ללמוד קבלה עם ר' דוד ציון לניאדו.
כשנה לפני פרוץ מלחמת ששת הימים התנדב לסיירת שקד ושירת כלוחם וכקצין.
בשנת ה'תשל"ב נשא לאישה את יעל למשפחת פריהן והתגורר בדירה קטנה מול שוק "מחנה יהודה" בירושלים.
בעת שרותו הצבאי נשא עמו ספרי קודש ובעיקר ספרי קבלה על מנת ללמוד בערב או בשעות הלילה ובבוקר השכים לפני כל חיילי המחלקה להתפלל תפילת שחרית, כונה בפי חבריו "יושע", עבר את האימונים הקשים ב"סיירת שקד" ללא כל תלונה ותמיד עם חיוך על פניו, נזהר מאד בכשרות ובמשך כל השרות אכל ממנות הקרב בכלים משלו. במהלך מלחמת יום הכיפורים שירת כמפקד פלוגה בגדוד צנחנים ונפצע קשה בקרב פנים אל פנים מול חייל מצרי אך המשיך להילחם כשהוא פצוע, מאז כל שנה בתאריך של הפציעה והשחרור מבית הרפואה נהג לארגן מניין ולומר "נשמת כל חי". לאחר המלחמה שירת כקצין בהגנה מרחבית ביהודה ושומרון. היה חבר במחתרת היהודית שפעלה בשנות השמונים, יחד עם יהודה עציון ומנחם לבני הגה ותכנן לפוצץ את כיפת הסלע בהר הבית היות וכאב את חילול השם הנעשה במקום הקדוש. לאחר חשיפת המחתרת נידון לארבע וחצי שנות מאסר. חילץ בנות יהודיות מכפרים ערביים והתנגד לגיוס בנות לשירות לאומי.
נודע כבקי בתורת הקבלה, התפלל באריכות וכאשר עסק בעריכת ייחודים לא הרגיש מהמתרחש סביבו. השתוקק לביאת הגואל, נמנה על חברי "בית דין גאולה" שהקים יחד עם הראשון לציון המקובל רבי מרדכי אליהו ורבנים נוספים וכאשר שאלו לשלומו נהג להשיב 'מצפים לישועה'. כינס 23 דיינים בקיאים בחושן משפט [כמניין סנהדרין קטנה] שדנו בשאלה אם עם ישראל זכאי או חייב והוציאו פסק דין שעם ישראל זכאי ושהמשיח והגאולה צריכים לבוא ושלא צריכות להיות פורענויות. בהתאם להוראת הראשון לציון המקובל רבי מרדכי אליהו כתב את הזכויות של עם ישראל בדורו ולאחר פטירתו טמן את הקלסר בקברו של הראשון לציון המקובל רבי מרדכי אליהו. נודע באהבתו לה' ולכל יהודי ורבים פנו אליו לקבלת עצה וברכה. מעת לעת נהג להתפלל במקום הנקרא "פתחא דקרתא" ברחוב הנביאים את תפילת הגר"א [הגאון רבי אליהו מווילנא] שה' יסכסך בין אדום לישמעאל. את סדר "ספירת העומר" אמר עם כוונות במשך כשעה עד שעתיים. הקפיד לטבול במקווה למרות שהרסיסים שנותרו בגופו גרמו לו כאבים עזים בעת הטבילה ועל אף הייסורים שסבל כתוצאה מהפגיעה במלחמה לא התאונן, האיר פנים לכולם וקיים כל מצווה בדביקות ובשמחה. כשיצאו משכונת מגוריו חתנים וכלות נהג לנגן לכבודם בכינור. חידש את עניין תקיעה בחצוצרות העשויות מכסף במהלך עצרות תפילה ומעת לעת נסע למערת המכפלה ולקברי צדיקים באזור הצפון על מנת להתפלל על עם ישראל. לא נתן לקוצב הלב שהושתל בליבו להגביל את מעשיו, ערך תעניות דיבור, בחג סוכות לא יצא מהסוכה אפילו לבריתות ובתשעה באב הושיב את ילדיו סביבו וקרא אגדות החורבן בדמעות שליש.
בענוותנותו ברח מפרסום ומכבוד ולא הסכים לקבל כסף עבור עשיית מצווה. שימש כמוהל מומחה וערך בריתות עם כוונות הרש"ש [המקובל רבי שלום מזרחי שרעבי], מאוד החמיר בכל הקשור לצהבת, לא הסכים לקבל תשלום כספי ולפני כל ברית מילה שערך התחיל לדבר עם הקדוש ברוך הוא וללמד סנגוריה על עם ישראל ולבסוף הזכיר את דברי המדרש על אליהו הנביא שהיה קנאי.
בכ"א תמוז ה'תשס"ח נפטרה אמו ונטמנה בהר הזיתים בירושלים.
בשנת ה'תשע"ח חלה במחלה קשה ובחודש אלול אושפז בבית רפואה, ביום שישי סמוך לחצות יום קרא "קריאת שמע" ולאחר אמירת וידוי הוסיף 'אני הולך כפרה למשפחה, לעם ישראל ויהי רצון שייבנה בית המקדש במהרה בימינו אמן' עצם את עיניו והשיב את נשמתו ליוצרה.
תמונת הצדיק באדיבות ר' מרדכי אלמקייס