fjrigjwwe9r0tbl_mysite_mytzadik:tzadikde
אביו: חביב.
אמא: ג'מילה.
אשתו: הרבנית פנינה נזימה.
בניו: ר' יצחק (בעל "ברכת יצחק"), ר' משה.
בנותיו: אסתר, הרבנית יפה (בעלה ר' מאיר קידר), הרבנית נחמה (בעלה ר' צדוק פנחס אלהאב הכהן), רבקה (בעלה ר' שמעון ועקנין), שמחה (בעלה ר' יוסף שר שלום).
אחיו: אברהם וחלפון.
אחיותיו: לטיפה (בעלה אליהו בליליוס) וסלחה.
מוריו: המקובל רבי יהודה פתיה, המקובל רבי מרדכי שרעבי.
מתלמידיו: ר' אהרן ביטון, המקובל רבי בניהו שמואלי, המקובל רבי גדעון הולנד, ר' חיים מזרחי, ר' שאול ששון.
נולד בשנת ה'תרע"ט בעיר חלב (סוריה), טרם לידתו אביו נפטר ועל כן בנוסף לשם 'ציון' נקרא גם 'חביב' על שם אביו.
אמו שהייתה עיוורת גידלה אותו במסירות ודאגה לחינוכו בדרך התורה. למד בבית היתומים בעיר חלב, הצטיין בלימודיו והיה בקי בשפות שונות: אנגלית, עברית, ערבית וצרפתית. בגיל 13 השתוקק לעלות לארץ ישראל ולאחר תלאות שעבר במסעו הגיע לתל אביב. באחת השבתות התארח בבית דודתו בירושלים ומאז עבר להתגורר בירושלים, שקד על לימוד התורה ויראת שמים היתה נסוכה על פניו.
לאחר שרבי אהרן מועלם (בעל "תולדות אהרון ומשה") הציע לו לשאת את אחותו לאשה, לא הסכים להיפגש עמה היות וסמך על הצעתו ורק תחת החופה הייתה הפעם הראשונה שראה את זוגתו. התנהג בכבוד ובהערכה לאשתו ולא העיר לה הערות. התגורר בבית שכור ברחוב יוסף חיים 2 בירושלים בדוחק ובעוני. על אף הדוחק הכלכלי שקד על לימוד תורת הנגלה ותורת הנסתר ומעת לעת הגיע להתפלל בקברי צדיקים. ישן מעט בלילה, כשהתעורר זרק מייד את השמיכה מעליו וכל חצות לילה אמר "תיקון חצות" והמשיך בלימוד התורה. רק לאחר תפילת שחרית עם "כוונות" ולימוד "חוק לישראל" וספרי קודש נוספים הגיע בשעה 10 בבוקר לערך לשוק "מחנה יהודה" בירושלים ועבד לפרנסתו שעות אחדות כירקן, אך כאשר הגיע שעת מנחה היה מכסה את הסחורה בשמיכה והולך לתפילה וללימוד הקבועים. גם בתקופת עבודתו כדוור ב"דואר ישראל" השתדל לסיים בזריזות את חלוקת הדואר ולאחר שסיים את עבודתו נהג להגיע ל"כותל המערבי" ולומר את כל ספר תהילים.
בימות החול למד גמרא יחד עם המקובל רבי סלמאן מוצפי ובשבתות החל משעות הצהריים ועד חצות הלילה למד עמו את תורת הנסתר. נודע כגאון בתורת הנגלה והקבלה, הבקי בחכמת הפרצוף וכף היד ובעל רוח הקודש. נמנה על ל"ו צדיקים נסתרים אך בצניעותו ובענוותנותו הסתיר את גדולתו והתבטא על עצמו כעם הארץ.
ניחן בקול ערב והיה בקי במקאמים, מונה על ידי המקובל רבי מרדכי שרעבי לשמש כחזן ו"מכוון" במהלך התפילות בישיבת המקובלים "נהר שלום" בירושלים. התפלל בשמחה ובניגון ואפילו בתשעה באב לא וויתר על תפילה בניגון, בכל תפילותיו ומעשיו התכוון למען הקמת השכינה מהגלות ושהגאולה תבוא ברחמים.
בשנת ה'תש"ל ייסד בשכונת "נחלאות" בירושלים את ישיבת לש"ם – להקמת שכינתא מעפרא. אהב את תלמידיו, כינה אותם "הילדים שלי" וכל חצות לילה הדליק נר והתפלל בבכיות על אחד מתלמידיו. ערך שיעורים תורניים לעובדי תברואה ואנשים שאינם יודעים קרוא וכתוב ובמהלכו שיבח ורומם אותם. ניכר בביטחונו ואמונתו הגדולה בה' ולעיתים סרב לקחת מתורמים סכומי כסף גדולים מטעמים השמורים עמו ובטח בה' שיעניק לו את המימון הדרוש לאחזקת הישיבה. טען כי אי אפשר ללמוד כל היום רק "פשט" אלא צריך ללמוד בישיבות ובכוללים גם את תורת הסוד היות ואי אפשר להקים את השכינה ללא לימוד הסוד, יש ללמוד גם את פנימיות התורה כדי לעבוד את ה' בלב שלם. לא פחד מאיש ונהג לעבור בין החנויות ולעורר יהודים ללימוד התורה ולשמירת המצוות ואף שוחח עם בריונים ואנשים מסוכנים ולא נתן להם מנוח עד ששבו בתשובה. כל בוקר היה נוטל את ידי ילדיו בעודם במיטה כדי לחנכם לקדושה וטהרה, העיר משנתם יהודים שהפסיקו לשמור תורה ומצוות על מנת שיגיעו לתפילת שחרית והיה מחבק אותם, בשובו מהתפילה נהג לשיר פיוטים ותשבחות לבורא עולם. לפני כל שבת הכין מגש עם נרות משעווה, לבש בגדים לבנים ולאחר סעודה שלישית מסר במשך כשלוש שעות שיעור בספר "מדרש רבה". בחג הסוכות זכה לראות את האושפיזין ונענע את ארבעת המינים במשך יותר מ – 4 שעות, נזהר מאוד באמירת "ברכות הנהנין" והאריך באמירת "ברכת המזון" עם כוונות הרש"ש [המקובל רבי שלום מזרחי שרעבי], ידע ברוח הקודש למי אין ציצית ומי לא הניח תפילין ופנה אליהם בנועם בשאלה אם יש להם טלית קטן [ציצית] או אם עשו בר מצווה. נהג לברך את ילדיו ונכדיו 'יהי רצון שתזכה ליראת שמים תמימה' והתייחס אליהם כחכמים וגדולים ממנו. חבש לראשו כובע קסקט, התלבש בפשטות, לא הוריד את ידיו מתחת לטבורו ובדרך כלל השפיל את מבטו כלפי מטה.
ארגן קופות מיוחדות עבור חתנים והתרים אנשים עבור מצווה זו. רבים נהרו לקבל את ברכתו ועצתו ואת הכספים שהעניקו לו חילק לתלמידים ולעניים. כל בעל מלאכה שעשה עבודה כלשהיא עבורו קיבל את שכרו בזמן וביד רחבה גם אם לא הקפיד ולא ביקש את השכר. נודע באהבתו לכל יהודי ובמידת הכרת הטוב וכל אדם שהיטיב עמו השיב לו בכפלי כפליים.
בשנת ה'תשמ"ה לערך עבר לבית קטן ברחוב נסים בכר 5 בירושלים ובמשך 20 שנה סבל ייסורים גדולים אך לא הסכים לעבור ניתוח היות וידע כי סבלו מכפר על הכלל וזעק 'אתם רוצים שהשכינה תסבול בשבילי?'. התפלל וציפה לגאולה ואף הכין בגד מיוחד ללבוש בביאת המשיח.
בערב חג סוכות ה'תשס"ה השיב את נשמתו ליוצרה.
המידע ותמונת הצדיק באדיבות נכדו –
הרב יצחק אלהאב הכהן שליט"א