fjrigjwwe9r0tbl_mysite_mytzadik:tzadik
אביו: רבי שמואל דוד הי"ד.
אמו: הרבנית יוכבד יטל הי"ד.
אשתו: הרבנית פינקל פערל.
בניו: ר' אברהם עמרם, אדמו"ר רבי אהרן צבי מבנימינה-ירושלים, ר' ישראל יחזקיהו, ר' יעקב שלום, ר' משה יצחק ור' שמואל דוד.
בנותיו: חיה גיטל (בעלה ר' שמואל משה רוטנר), יוכבד יטל (בעלה ר' יקותיאל ליברמן), מרים בריינדל (בעלה ר' משה גדליה לנדאו) ופרימטשע רויזא (בעלה ר' דוב בעריש איש בעלז).
אחיו: ר' אהרן צבי, חנניה יום טוב ליפא הי"ד, ישראל שלום הי"ד, ר' משה דב, ר' עמרם.
אחותו: הרבנית מרים (בעלה ר' צבי מרקוביץ).
סבא: ר' ישראל שלום (מצד אביו), ר' יעקב יחזקיהו גרינוואלד (מצד אמו).
סבתא: הרבנית בריינדל (מצד אביו), הרבנית חיה (מצד אמו).
מוריו: אדמו"ר רבי יואל טייטלבוים מסאטמר, אדמו"ר רבי יקותיאל יהודה הלברשטאם מצאנז (בעל "שפע חיים"), ר' ישראל חיים פרידמן (בעל ליקוטי מהרי"ח).
נולד בכ"א אייר ה'תרפ"ד בעיירה מוז'ויב (אז צ'כיה כיום אוקראינה) למשפחה המיוחסת עד לרש"י [רבי שלמה יצחקי].
מילדותו שקד על לימוד התורה בתלמוד תורה בעיירת מגוריו ובגיל בר מצווה עבר ללמוד בישיבת סאטמר בעיר סאטו מארה (רומניה) ובישיבת ר' ישראל חיים פרידמן בעיר רחיב [ראחוב] (אוקראינה).
לאחר שפרצה מלחמת העולם השנייה עבר עם משפחתו לגטו יחד עם כל יהודי העיירה ואביו יעץ לו להימלט לבד על אף רצונו לקחת עמו את שני אחיו הקטנים [חנניה יום טוב ליפא וישראל שלום] היות והינו בגיל 16 בלבד ויקשה עליו לטפל בהם. באחד הימים הנאצים זימנו את אביו ששימש כרב העיירה ופקדו עליו לכנס את כל היהודים בכיכר, כאשר הגיע רכבת של קרונות בקר החיילים הנאצים צרחו ואיימו על כל היהודים לעלות, ברוב ההמולה ניצל את ההזדמנות לברוח ומאז לא נפגש עם הוריו. נדד ממקום למקום וכאשר ניסה לעבור לארצות אחרות נתפס אולם ראה ניסים גלויים שהביאו להצלתו. כאשר נפל בשבי ההונגרים נלקח לבית חולים ופקיד הקבלה רשם את שם משפחתו 'טאוט' [שהינו שם משפחה הונגרי נפוץ במשפחות שאינן יהודיות], באחד הימים בעת שנמנם בשעות הצהריים אביו [שכבר לא היה בין החיים] נגלה אליו ופקד עליו ללכת מיד לשירותים, בשובו נודע לו כי בזמן שהותו בשירותים עברו חיילים בין מיטות המאושפזים בחיפוש אחר יהודים וכל מי שהיה נימול נלקח להשמדה. יחד עם אחיו (ר' אהרון צבי) עברו בין הגטאות ועסקו בהכנסת ילדים בבריתו של אברהם אבינו. לאחר 3 שנות סבל וייסורים יצא ממחנה ההשמדה אושוויץ (פולין) כאשר החיילים ברחו אולם כעבור 5 ימים נלקח בשבי על ידי חיילים רוסים והועבר לצ'כיה.
עם שחרורו בשנת ה'תש"ה שב לעיירת הולדתו וגילה כי השכנים הגויים השתלטו על בית הוריו, לקח ספר שמצא בחצר עם הקדשה של אביו וניגש לבית הכנסת להתפלל תפילת מנחה. עבר לעיר בודפשט (הונגריה) ופגש את אחותו וארבעה מאחיו שניצלו אולם היות וחלה בטיפוס לא הכירו אותו. נודע לו כי בד' סיון ה'תש"ד אביו, אמו ושניים מאחיו [חנניה יום טוב ליפא וישראל שלום] נרצחו במחנה ההשמדה אושוויץ.
בשנת ה'תש"ז נשא לאישה את בתם של ר' יוסף דוד ומרת פרימטשע למשפחת טערקילטויב [שגם היא ניצלה ממחנה ההשמדה אושוויץ יחד עם אחד מאחיה ושלוש אחיותיה] וביום הרביעי של ה"שבע ברכות" נבחר לכהן כרב בעיר גיור [דיורע] (הונגריה). כעבור זמן עבר לכהן כרב לקהילת ברגנץ (אוסטריה). במימונם של נדבנים יהודים עבר בשנת ה'תשי"א להתגורר בשכונת ברוקלין בניו יורק (ארה"ב) וכיהן כרב ואב"ד [אב בית דין] קהילת "קרן לדוד" בניו יורק.
בחנוכה ה'תשכ"א עלה עם זוגתו ו – 7 ילדיהם לארץ ישראל וכיהן כרב שכונתי בכפר סבא. בט"ו שבט ה'תשכ"ז נבחר לכהן כרב ואב"ד בנימינה והסביבה וההכתרה נערכה בי"ב אדר ה'תשכ"ז. ייסד בישוב מקווה טהרה, דאג להתקנת עירוב, הפצת התורה והשכנת שלום בית, נערץ על כל התושבים מכל העדות וגם כעבור 27 שנה כאשר פרש לגמלאות ועבר להתגורר בירושלים התושבים עמדו עמו בקשר.
נודע בבקיאותו העצומה בתורת הנגלה והנסתר ועמד בקשר עם צדיקים נסתרים, התפרסם כפועל ישועות וקיבל במאור פנים אלפי יהודים וגם גויים שנהרו לביתו לקבלת עצה וברכה. בכל יום שישי מחצות היום החל בהכנות לשבת ובעריכת כוונות וייחודים. שימש כמוהל והכניס אלפי ילדים בבריתו של אברהם אבינו, כתב חידושים על ארבעה חלקי שולחן ערוך [חידושי מהריי"ט] והיה בקי בשפות שונות – אידיש, אנגלית, הונגרית, עברית ורוסית.
בי' כסלו ה'תשע"ג נפטרה זוגתו ונטמנה בהר המנוחות, מאז מצבו הבריאותי החל להתערער. בשנת ה'תשע"ו אושפז מספר פעמים בבית הרפואה "לניאדו" בנתניה ולאחר ייסורים קשים השיב את נשמתו ליוצרה.
מספריו: