אביו: ר' יהודה דוד מלאשקוביץ.
אמו: גיטל.
אשתו: הרבנית מלכה.
בניו: ר' אברהם יוחנן, ר' בן ציון [המגיד הירושלמי] וחיים בנימין אפרים.
בנותיו: איטה (בעלה ר' יהודה רבינוביץ), חיה רבקה (בעלה ר' שאול זאב גלאמפ), רחל לאה וראשה (בעלה אהרן שיפמן).
סבא: ר' יוחנן (מצד אביו), ר' בנימין (מצד אמו).

נולד בשנת ה'תר"ג בעיר מיאדל [יאדלה הסמוכה לוילנה] (ליטא). נקרא 'יאדלר' על שם עיר הולדתו ובהתאם למסורת המשפחה היתה לסבא של אביו [ר' חיים זוטנר] מגילת יוחסין המעידה על מוצאו משבט אפרים שנשרפה בדליקה שהשתוללה בעיירה.
מילדותו הצטיין בלימודיו וניכר במידותיו הנעלות, מגיל 8 השתוקק לעלות לארץ ישראל וכאשר הגיע לגיל בחרות התפלל למצוא בת זוג שתרצה לעלות ולחיות עמו בארץ ישראל.
למד בישיבות הגדולות בליטא ולאחר שנשא לאישה את בתם של ר' יצחק ובריינה קרופניק מגרודנה פרש מענייני עולם הזה, שקד על לימוד התורה ולפרנסתם ניהלה אשתו בית מסחר.
בשנת ה'תרכ"ז הודיע לאשתו שהגיע הזמן לסגור את העסק ולעלות לארץ ישראל. בני המשפחה וידידים ניסו לשנות את דעתם ואביו אסר עליו במצוות כיבוד הורים לעלות לארץ ישראל. הואיל והתשוקה לארץ הקודש בערה בו ועם זאת לא רצה להמרות את פי אביו, ביקש את אשתו לומר לאביו שרעיון העלייה לארץ הוא שלה והיא מתכוונת לבצע אותו בכל מחיר ולכן היא מבקשת שאם בעלה לא יסכים לעלות עמה שישכנע אותו לתת לה גט. אביו נוכח לדעת כי הינם איתנים בדעתם ברך אותם ונפרד מנכדיו.
לאחר נסיעה מפרכת בעגלות הגיע עם אשתו ושלושת ילדיהם לנמל אודסה ורכש חביות ספירט מסוחרים שהצליחו לשכנע אותו לקנות לשם מכירתם בירושלים. לנוסעי האוניה שהיו קשישים והביטו בתימהון על שהוא מסכן את משפחתו סיפר כי הוא נוסע לאביו העשיר שבארץ ישראל.
בהגיע האוניה לנמל יפו פדה את החביות מבית המכס אולם גילה כי הן ריקות והפסיד קרוב לאלף רובל וכאשר נוסעי האוניה שאלו היכן אביו העשיר השיב כי הקב"ה הוא אביו הוא גם עשיר גדול וזן ומפרנס את כל בני האדם.
מיפו עלה עם אשתו וילדיו ברגל לירושלים וחמורים נשאו את מטענם, שכר דירה בעיר העתיקה אולם נפל למשכב ותקופה ארוכה לא היה מסוגל לפרנס את בני משפחתו. אף התינוקת שנולדה להם נפטרה כעבור מספר חודשים ועקב ההוצאות הכספיות לרופאים ולרפואות אזל כספם במהלך השנה הראשונה. שינה את שם משפחתו ל'גולדברג'. לאחר שהחלים וניסה לקבל משרת מלמד בתלמוד תורה "עץ חיים" לא היה מקום פנוי עבורו ולהצעת אשתו למכור את כלי הכסף והתכשיטים שלה להוצאות הנסיעה חזרה, סרב בתוקף לעזוב את ארץ ישראל ונזהר מאד לא לגלות במכתביו לידידיו בחו"ל אודות מצבו הקשה על מנת שלא יכשל בהוצאת דיבת הארץ רעה.
אשתו פתחה לפרנסתם חנות בסמוך לחורבת ר' יהודה החסיד ובאותה עת התמסר ללמד בבית הכנסת כ-7 שיעורים כל יום ללא קבלת תשלום – לאחר תפילת שחרית לימד שיעורים בתנ"ך ובספר "חובת הלבבות", במהלך היום שיעור בהלכה לבחורים, לפני תפילת מנחה שיעור ב"מדרש רבה", בין תפילת מנחה לערבית שיעור ב"שולחן ערוך" ולאחר תפילת ערבית שיעור בגמרא.
היות ורוב המסחר היה עם הערבים לימד את אשתו מלים אחדות בערבית הנחוצות לצורך המסחר ובאורח פלא קונים רבים נהרו לחנות וגילו כי החמאה שהיא מוכרת עולה בטעמה ובטיבה על כל חמאה אחרת הנמכרת בעיר. במשך שלושה חודשים נצטבר להם סכום כספי בדיוק כסכום שהפסידו עד בואם לארץ ישראל ואז חדל המחזור המפליא והרווחים מהחנות הספיקו רק לצרכים הנחוצים לפרנסתם במידה בינונית.
כ – 14 שנה טרח ויגע לכתוב פירושים וחידושים על התורה, תלמוד בבלי ופוסקים ועל הרי"ף למסכת ברכות אולם הספיק להוציא לאור רק את הפירוש על "מדרש רבה" של מגילות אסתר ורות. מתוך חיבתו הגדולה לציון וכדי להעלות תמיד את השם 'ציון' על שפתיו קרא לכתב ידו "תפארת ציון" ולבנו הראשון שנולד בירושלים 'בן-ציון' [המגיד הירושלמי].
בהוראת הרופאים עבר להתגורר מחוץ לעיר העתיקה אולם כאשר מחלתו החמירה ביקש להחזירו לביתו בעיר העתיקה וטרם פטירתו ביום שבת שנת ה'תרע"ו ברך את בניו ואת נכדיו אולם את נכדו הקטן בן השלוש סרב לברך [כעבור חודשים אחדים נכדו הקטן נפטר].
מספריו:
• תפארת ציון: על מדרש רבה (ק)