אביו: ר' שלמה.
מורו: ר' ישראל ליפקין מסלנט.
מתלמידיו: ר' אהרן בקשט.

נולד בראש חודש אדר שנת ה'תקצ"ז בעיירה שניפישוק (ליטא).
בילדותו למד תורה בשקידה מתוך עוני ורעב. לאחר שנשא אישה בגיל 15 לערך החל ללמוד בישיבת 'נבייזר' בקובנה. על מנת לפרנס את ביתו למד את מקצוע הצבעות אולם בהשפעת מורו (ר' ישראל ליפקין) מונה בשנת ה'תרכ"ב לרב העיר פטרבורג (רוסיה).
נודע בענוותנותו והשתדל להסתיר את בקיאותו בכל התורה אולם גאונותו התגלתה ומכל העולם פנו אליו בשאלות הלכתיות. בדרשותיו הדגיש את חשיבות הנאמנות למלכות ובגין כך קיבל אות הוקרה מהקיסר. כל יום למד שעה בבוקר ושעה בערב מוסר וטען כי עיקר תפקיד האדם לטהר את מחשבותיו ולתקן את מידותיו. יחד עם שני חבריו [ר' נפתלי אמסטרדם ור' שמחה זיסל] ערך 'גלות' – נדד בעיירות שונות וקבץ נדבות על מנת לבטל את מידת הגאווה ותאוות הכבוד וכאשר העליבו אותו נהג להבליג. נלחם בתנועת ההשכלה ולאחר כ - 16 שנה התפטר מתפקידו ועבר להתגורר בקובנה. יומם ולילה שקד על לימוד התורה ולעיתים הגיע לבית המרזח שזוגתו פתחה לפרנסתם וסייע לה.
לבקשת זוגתו שהייתה עקרה העניק לה גט כעבור 35 שנות נישואין אולם המשיך לדאוג לפרנסתה כל ימי חייה. נשא אישה צעירה שכבר היו לה 4 ילדים והתנה עמה כי בחודש אלול והימים הנוראים ישהה מחוץ לבית על מנת להתבודד, לעסוק בתשובה ובלימוד מוסר. על אף זקנותו וחולשתו השתדל לסייע לזוגתו בניהול הבית וגם בלילות התעורר בכדי לטפל בתינוק שנולד להם.
בה' תמוז שנת ה'תרס"ד עלה עם משפחתו לארץ ישראל והתגורר ב'חצר שטראוס' בירושלים. מונה למנהל הראשי של 'כולל וילנה' לראש ה'וועד הכללי' ולראש גבאי ישיבת "עץ חיים". למד בקביעות יחד עם ר' נפתלי אמסטרדם מחצות לילה עד לפנות בוקר, התפלל 'ותיקין' והדגיש כי יש להיזהר מאוד להתפלל שחרית בנץ החמה שזהו הסעיף הראשון בשולחן ערוך.
סבל מקוצר נשימה ונסע לוינה (אוסטריה) על מנת לעבור ניתוח. בקיץ ה'תרס"ז הורע מצבו ובעצת הרופאים עבר ליפו הסמוכה לים אולם היות ומצבו התדרדר כעבור ימים אחדים חזר לירושלים. ציווה שלא יספידו אותו, לאחר שהתוודה ברך את בניו, גדולי הרבנים נכנסו לחדרו ובאמירת 'שמע ישראל' השיב את נשמתו ליוצרה.
מספריו:
• פרי יצחק: שו"ת (ק)