אביו: ר' יצחק.
אמו: מרת מרים.
אשתו: הרבנית ביילא.
בניו: אדמו"ר רבי ישראל יצחק [איטשא] מראדושיץ ור' מאיר משידלובצה.
בנותיו: הרבנית מרים (בעלה ר' יצחק פינקלר-דאנציגר מראדושיץ), הרבנית רבקה פרלה (בעלה ר' יצחק פינקלר-דאנציגר מראדושיץ).
סבא: ר' ישכר בער (מצד אביו), ר' יהודה לייב (מצד אמו).
מוריו: אדמו''ר רבי אברהם יהושע העשיל [ה''אוהב ישראל'' מאפטא], ר' יעקב יצחק הורוביץ [החוזה מלובלין], ר' יעקב יצחק רבינוביץ' מפרשיסחא ["היהודי הקדוש"], ר' ישראל הופשטיין [המגיד מקוז'ניץ], ר' משה לייב מסאסוב.
מתלמידיו: אדמו"ר רבי אליעזר הורוויץ מדזיקוב, אדמו"ר רבי הלל מראדושיץ [נכדו], אדמו"ר רבי יהושע אשר רבינוביץ' מז'ליכוב [בנו של "היהודי הקדוש"], אדמו"ר רבי יעקב צבי רבינוביץ' מפאריסוב, ר' משה יעקב שארף (בעל "דרכי יושר"), אדמו"ר רבי נתן דוד רבינוביץ' משידלובצה, אדמו"ר רבי שלמה הכהן-רבינוביץ מראדומסק.

רק לאחר שרבי דוב בער [המגיד ממעזריטש] הפציר בר' יצחק [המשמש שלו] והבטיח כי ייוולד לו בן שיאיר את העולם, הסכים לשאת לאישה את המשרתת של המגיד ממעזריטש שהייתה חולנית ובשנת ה'תקכ"ה נולד בעיר ראדושיץ [ראדושיצה] (פולין) בנם היחיד שנקרא 'יששכר בער' על שמו של המגיד ממעזריטש.
מילדותו ניכר בכישרונותיו המיוחדים. יומם ולילה שקד על לימוד התורה, מגיל 7 החל לטבול במקווה וגם בחורף כאשר מי הנהר קפאו מחמת הקור שבר את הקרח וטבל. בגיל 13 למד עם ר' משה לייב מסאסוב את לשון הקודש והשתדל להסתיר את צדקותו ומעשיו בקודש.
נשא לאישה את בתו של ר' מרדכי ונסמך על שולחן חותנו בעיירה חמעלניק (פולין). כל בוקר טבל בנהר שמחוץ לעיר ובסתר שקד על לימוד התורה, על כן תושבי חמעלניק חשבו כי הינו אדם פשוט ובטלן וכינו אותו "בעריל בטלן". כתת רגליו בין צדיקי הדור ושימש 120 צדיקים בעלי רוח הקודש. כל ראש חודש אלול נהג להגיע ללובלין ולשהות אצל מורו – "החוזה מלובלין", לאחר הימים הנוראים המשיך אל המגיד מקוז'ניץ ולאחר מכן אל "היהודי הקדוש" מפרשיסחא ושרת אותם בכל המצטרך. כאשר שב לביתו לאחר חג סוכות ואחד החסידים ששאל למצב פרנסתו הציע לו לשמש כמלמד עבור ילדיו נענה מייד להצעה היות ובכל עניין ראה השגחה פרטית ובמשך כל זמן שהותו בבית החסיד לא שאל לסכום משכורתו ולא תבע את התשלום כי האמין שאם מן השמים נגזר עליו לשמש כמלמד אז ודאי שגם נגזר כמה תהיה משכורתו ומתי יקבל את שכרו.
כשנה לאחר נישואיו נאלץ לעסוק במסחר ונדד בין הכפרים והעיירות היות וחותנו שתמך בו כלכלית ירד מנכסיו אך באחד הימים שב לביתו ואמר לזוגתו כי עליה לעסוק במסחר ולאפשר לו לעסוק בלימוד התורה כדי למלא את התכלית לשמה הגיע לעולם. היות ומעט הכסף שזוגתו הרוויחה ככובסת בבתי העשירים לא הספיק למחייתם ופעמים רבות נאלצו לצום מפאת חוסר מזון הציע לתת לה גט על מנת שתינשא לאדם מוצלח ממנו שיפרנס אותה בכבוד אולם לאחר שזוגתו ספרה כי ר' אלימלך ור' זושא ברכו אותה בנערותה שתזכה להינשא לאיש צדיק וקדוש שיאיר לכל העולם בתורתו ובחכמתו ואינה מוכנה להיפרד ממנו זנח את עניין הגט.
למד שחיטה על מנת לסייע בפרנסת ביתו אך כאשר למד בהלכות שחיטה כי ראשית צריך להיות יראת שמים על פניו של השוחט, הפסיק את לימודיו בטענה כי עליו ל'תקן' את דרכיו ולהיות ירא שמים. מתוך עוני ודוחק שקד על לימוד התורה והתענה ימים רבים על מנת שמעט המזון יספיק לבני ביתו אולם לא התאונן ומחמת גודל אמונתו ובטחונו בהשם יתברך שהכל בהשגחה פרטית קיבל הכל באהבה והסתיר ככל יכולתו את מצבו הכלכלי.
בכ"א תמוז ה'תק"ס נפטר אביו ובכ"ח כסלו ה'תקס"ז נפטרה אמו.
לאחר פטירת אדמו"ר רבי ישעיה וולטפרייד מפשעדבורז בד' אלול ה'תקצ"א החל לכהן כאב"ד [אב בית דין] בפשדבורז' (פולין) ובראדושיץ והתפרסם כבעל רוח הקודש הפועל ישועות ומביא מזור לחולים. ייסד את חסידות ראדושיץ ונודע בבקיאותו העצומה בתורת הנגלה והנסתר. כל ערב ראש חודש נפגש עם ר' ירחמיאל מפרשיסחא על שפת נהר הסמוך לראדושיץ ופסק עמו כיצד יתנהג העולם בחודש הבא ולאחר שהמגיד מקוז'ניץ נפטר היה נגלה אליו כל בוקר ולומד עמו. צדיקי דורו כינו אותו "הסבא קדישא" ויהודים מארצות שונות נהרו לקבל את ברכתו ועצתו, גם הגויים כיבדו אותו ופחדו מפניו ואף קיסר אוסטריה התייעץ עמו בעניין מדיני. עסק ב'תיקון' נשמות ואמר כי נשלח לעולם הזה לפרסם א-לוקות בעולם.
תוך כדי עישון מקטרת הלך בחדרו אנה ואנה וייחד ייחודים כדי לבטל גזירות. פעמים רבות כאשר רצה לבטל גזירה לא הניח להיכנס לחדרו במשך ימים ורק לאחר שהצליח לבטל את הגזירה פתח את חדרו והעניק לכל אחד את ברכתו. חולים שהגיעו אליו התרפאו באופן מפתיע לאחר שקבלו שיריים מפרוסת המוציא שלו או מהמים שהגיעו לביתו מהבאר הסמוכה או מרקחת שהכין משיירי השמן של חנוכה, משיירי יין של קידוש והבדלה, משיירי אפיקומן, מארבעת המינים, מערבות, מהושענות, מעלי הדס ומשעווה של נר הבדלה ונר יום הכיפורים או מעט משמן שהכין המגיד מקוז'ניץ והגיע לרשותו. חרשים שקיבלו את ברכתו החלו לשמוע ואפילו חולים שהחלו לגסוס והרופאים נואשו מהם חזרו לאיתנם. הרגיש באיזה אבר פגם כל אדם שהגיע אליו היות ומייד בכניסת האדם לחדרו אותו אבר החל לכאוב בגופו ורק לאחר שיהודים וגויים הבטיחו להיטיב את דרכם האזין לבקשתם. ידע להבחין ביין נסך ואמר תהילים בהתלהבות גדולה, הקפיד לא לנשק את בניו ובנותיו ושבני ביתו לא ישנו את מלבושם בהתאם לאופנה. נתן צדקה ביד רחבה במיוחד לפדיון שבויים, דאג לפרנסתם של כ-200 תלמידים ולכל חג משלושת הרגלים רכש בגד חדש עבור כל תלמיד. בחג הסוכות צווה להציב בתוך סוכתו כסא מיוחד עבור האושפיזא. טרם עשיית מצווה נהג לטבול במקווה ולכבוד שבת או יום טוב טבל במקווה קודם כניסתו וטרם עריכת הקידוש. בשבת לבש בגדי משי לבנים, סידר על שולחנו 12 חלות כמנהג האריז"ל ובליל שבת לא ישן. הדליק נרות חנוכה גם בבוקר לפני תפילת שחרית בבית המדרש. ציווה את צאצאיו והמסתופפים בצילו לעבוד את ה' בפשטות ובתמימות, הרחיק אנשים שמצא בהם שמץ גאווה והבטיח כי כל מי שיזדקק לישועה וייתן לצדקה 19 [כמניין 'גוי'] פרוטות לעילוי נשמתו ויאמר את הפסוק "כי גוי אבד עצות המה ואין בהם תבונה" (דברים ל"ב/כ"ח) יזכה לישועה.
בחודש סיון שנת ה'תר"ג חלה ואמר לבנו (אדמו"ר רבי ישראל יצחק מראדושיץ) 'עליונים מבקשים רבי ותחתונים מבקשים רבי ויהי רצון שיכופו התחתונים את העליונים' אך ביום שישי ביקש להביא לפניו קופת צדקה של רבי מאיר בעל הנס, של הכנסת אורחים ושל ביקור חולים, העניק פרוטות אחדות לכל קופת צדקה ואחר הצהריים השיב את נשמתו ליוצרה.