אביו: ר' יעקב.
אשתו: הרבנית מזל טוב.
בניו: ר' אלישע, ר' רפאל.
אחיו: ר' אליעזר.
סבא: ר' מרדכי (מצד אביו).
מורו: ר' חיים מריג'ן.

נולד בט"ז אב ה'תרל"ח במקנאס (מרוקו). נודע בחריפותו, בפיקחותו וגאונותו, מחמת חריפותו סמך על כשרונו וזכרונו והוליד סברות עצמיות שלרוב קלעו לאמת. למד בעיקר באופן עצמאי, במעט ששמע במהלך השיעור בישיבה הבין לאן חותר הרב, יצא ללמוד לעצמו וכאשר חזר צלל לעומק הסוגיא והסביר לחבריו.
בשנת ה'תרס"ד מונה לדיין. למרות גילו הצעיר הבחינו הדיינים שישבו עמו בבית הדין בפיקחותו והחליטו שלא יעשו דבר בלי להתיעץ עמו. בעלי הדין שהופיעו בפניו ידעו שלא נבצר ממנו כל מזימותיהם ובסקירה אחת ידע צפונותיהם. כשהבין מי הצדיק ומי המעליל, הוכיח את המכזב שיודה על האמת עד שהיה נותר פעור-פה על מזימתו שהתגלתה.
נפגש עם הנציב הצרפתי העליון [מארישאל ליוטי] והשפיע עליו להכיר במשפטי התורה כמחייבים באופן בלעדי את היהודים, להעניק ליהודים סמכויות לבצע ולאכוף את פסקי דיניהם והטבות מיוחדות נוספות.
נתמנה מטעם השלטון הצרפתי דיליגי [רב ודיין שנשלח למקומות קטנים על-מנת לצרף אליו מחכמי המקום כשהמשפט הצריך דיון בפני שלשה] ובחודש אדר א' שנת ה'תרצ"ב נתמנה לנשיא הרבנות במקנאס. בהשפעתו הממשלה אסרה אפילו על הערבים לפתוח "בסטות" בימי ששי אחר הצהרים במלאח של היהודים כדי למנוע פריצת גדרי השבת.
נשא לאשה את בתו של ר' דוד אסודרי. מעל לביתו ייסד בית כנסת ובה פעלה ישיבת 'כתר תורה'. טרם היכנסו לישיבה נהג תמיד להשמיע קול שהוא מגיע כדי שלא להפתיע. היה רגיש מאוד לסבל הזולת והשתתף בשמחתו. על אף תקיפותו הנודעת בהנהגת הקהל, התנהג בענוה מופלגת ובהתבטלות לכל חכמי דורו. תמיד הקדים בשלום כל אדם ואף למדברים עליו תועה עשה עצמו כאינו יודע והתייחס בכבוד. הרחיק אמונות תפלות שרווחו במרוקו ועשה ככל יכולתו להוציא מלבם של ההמון את האמונות הללו שחלקן אף היו איסורי תורה. הדריך את הציבור לקבוע עתים ללמוד הלכות וכל דבר הנצרך ליהדות. נודע כבעל ידע מדהים בשירת הבקשות, בקיאות וזכרון בסולם השיר והמשקלים ושימש כראש חברת הבקשות ע"ש יחזקאל הנביא זיע"א. השכין שלום בין אדם לחבירו ובין איש לאשתו, נערץ גם על הגויים והיו נגשים בחרדת קודש לנשק את ידו, פעל למען בנין וישוב ארץ ישראל ועמד בראש חברת 'חיבת ציון'.
בנו הבכור (ר' אלישע) נפטר בהיותו בגיל 19.
מונה לראש השוחטים והבודקים, העניק כתב הסמכה לשוחטים ומי שלא קיבל ממנו סמיכה לא נתנו לו לשחוט. במשך 4 שנים עיכב את מתן התעודה לבנו (ר' רפאל) להסמכה כשוחט על אף שהיה בקי ואף לימד תלמידים שבאו מרחבי מרוקו למקנאס, היות וידע כי בעתיד ימונה לרב העיר ורצה שכל ההלכות תהיינה כמונחות בכיסו על מנת שיוכל להשיב כהלכה ללא היסוס. תמך בו ובבני משפחתו לאחר נישואיו ואכן כאשר מונה לרב הראשי של העיר כל עניני העיר הובאו לפניו ובפרט עניני שחיטה וטריפות.
לאחר שנבחר בחודש אייר שנת ה'תש"א לראב"ד העליון בבית דין הגדול ברבאט, אשר שימש כבית דין לערעורים לכל מדינת מרוקו עבר להתגורר ברבאט (מרוקו). כאשר היה חוזר לביקור במקנאס, טרם הגיע לביתו היה נכנס לישיבה ששכנה בבית הכנסת מעל לביתו להשתעשע בלימוד תורה ולשמוע מה התחדש בבית המדרש ובשעות המאוחרות של הלילה שקד על תלמודו בבית המדרש.
בשנת ה'תש"ג חלה ונשקפה סכנה לחייו אולם בן אחותו (ר' אליעזר) ביקש 'רבונו של עולם, שלח רפואה שלימה לדודי מו"ר ואם ח"ו נגזר עליו להפטר מהעולם, הנני מוכן לתת לו 10 שנים מחיי!' כעבור שבועיים לקה ר' אליעזר באירוע מוחי ונפטר ובדיוק לאחר 10 שנים נפטר ר' יהושע.
בחודש אדר שנת ה'תש"ה קיבל מטעם הממשלה את אות הכבוד "ליזיון דונור אופיסיי".
סבל מלחץ דם גבוה וחזר לדור במקנאס, המשיך לשאת רשמית בתואר הרב הראשי למרוקו, למד בבית הכנסת כאשר כוחותיו איפשרו זאת וביום שלישי שנת ה'תשי"ג השיב את נשמתו ליוצרה.
בהלווייתו השתתפו גדולי הרבנים מכל רחבי מרוקו ורבי השלטון הצרפתים והמרוקאים. היות והשכונה היתה מלאה במלווים באופן שלא היה אפשרות ללכת, העבירו את המיטה מביתו לבית החיים בפאתי השכונה תוך שמפלסים לה מקום בתוך המון הקהל ועל ציונו נבנה אוהל מיוחד - האוהל היחיד שנבנה אי פעם בבתי החיים של מקנאס.
מספריו:
• בית דינו של יהושע

באדיבות הרב משה יוחאי רז שליט"א - מתוך הקדמת ספר "בית דינו של יהושע"