fjrigjwwe9r0tbl_mysite_mytzadik:tzadi
אביה: ר' יוסף שלום אלישיב.
אמה: הרבנית שיינא חיה.
בעלה: ר' שמריהו יוסף חיים קניבסקי (בעל "שמעה תפילתי").
בניה: ר' אברהם ישעיהו, ר' יצחק שאול ור' שלמה.
בנותיה: הרבנית ברכה (בעלה ר' זליג ברוורמן), הרבנית דינה (בעלה ר' אלעזר דוד אפשטיין), הרבנית חנה (בעלה ר' שרגא נח שטינמן), הרבנית לאה (בעלה ר' יצחק קולדצקי בעל "לשכנו תדרשו") והרבנית רות (בעלה ר' יהושע צביון).
אחיה: אברהם, ר' בנימין (בעל "יד בנימין"), יצחק, ר' משה ור' שלמה.
אחיותיה: הרבנית גיטה (בעלה ר' בנימין רימר), הרבנית דינה עטיל (בעלה ר' אלחנן ברלין), הרבנית לאה (בעלה ר' עזריאל זליג אוירבך בעל "לבושי עוז"), הרבנית עליזה שושנה (בעלה ר' יצחק זילברשטיין בעל "חשוקי חמד"), רבקה והרבנית שרה רחל (בעלה ר' יוסף ישראל ישראלזון).
סבא: ר' אברהם לוינסון [אלישיב] בעל "בכורי אברהם" (מצד אביה), ר' אריה לייב לוין "רב האסירים" (מצד אמה).
סבתא: חיה מושא (מצד אביה), הרבנית צפורה חנה (מצד אמה).
נולדה בכ"ד שבט ה'תרצ"ב בירושלים (ישראל).
מילדותה נהגה לקום בשעות הבוקר המוקדמות, לסייע לאחיה הצעירים בהכנות הבוקר ולקרוא פרקי תהילים. נהגה להתלוות לסבה (ר' אריה לייב לוין) במהלך ביקוריו אצל אסירי המחתרות וכן אצל חולים ואלמנות. על מנת לסייע בפרנסת המשפחה עבדה בצעירותה בהנהלת חשבונות וסייעה לאביה בהגהת כתבי סבו (המקובל רבי שלמה אלישוב בעל "לשם שבו ואחלמה").
אחיה (יצחק) נפטר בילדותו ובמהלך מלחמת העצמאות בשנת ה'תש"ח אחותה (רבקה) שהיתה בגיל שנה וחצי נהרגה מפגיעת פגז שהירדנים ירו.
בליל ל"ג בעומר ה'תשי"א התארסה עם בנם של פעשא מרים ור' יעקב ישראל קניבסקי ["הסטייפלר"]. בכל השיחות שניהלו והמכתבים שהחליפו ביניהם עלו דברי תורה והלכה ובז' כסלו ה'תשי"ב נערכו הנישואין. התגוררו בשכונת "שיכון חזון איש" בבני ברק בדירת שני חדרים, בפשטות ובצניעות אפילו ללא קו טלפון, הסתפקה במועט ותמיד שמחה בחלקה. במסירות נפש עמדה לימין בעלה, טרם כל פעולה חשבה אם זה יועיל לו בלימוד התורה או עלול להפריע ומה יהיה טוב עבורו. דאגה לכל ענייני הבית ולטיפול בילדים על מנת שבעלה יוכל לשקוד על לימוד התורה, לא התערבה בחינוך שהעניק לילדיהם, ביטלה את עצמה לגמרי בפניו, מעולם לא חלקה על דעתו ולא אמרה שאצל אביה נהגו כך או עשו אחרת ממנהגי בעלה וכאשר בעלה קרא לה או צלצל בפעמון שהיה לידו עזבה את כל עיסוקיה אפילו באמצע שיחה ופנתה לעזרתו. היות ובעלה אמר לה כי הלימוד שלו יותר רגוע ובישוב הדעת כשהיא נמצאת בבית ואינו דומה כלל ללימוד כשהיא אינה נמצאת בבית, כמעט שלא יצאה מביתה אפילו במקרים חשובים ואפילו לאירועים משפחתיים ביקשה את רשותו. בכדי שלא להפריע לו בסדרי לימודיו לא ניקתה את חדרו בשעה שלמד ורק בזמנים בהן לא שהה בבית מיהרה לשטוף את החדר, אפילו את הניקיונות לחג הפסח עשתה בזמנים שלא שהה בבית, מיד עם שובו הפסיקה את העבודה, השיבה כל חפץ וספר למקומו ופרסה מפה על השולחן וכשיצא מהבית שוב חזרה לנקות. בהתאם לרצון בעלה החלה לבשל את סעודות החג רק לאחר בדיקת חמץ ועם זאת הניחה בבוקר את כל עיסוקיה בכדי לראות את בעלה מסיים את כל התורה [שיהיה מותר לאכול ולשתות ביום "תענית בכורות" היות והיה בכור] ואפילו אפתה מיני מזונות לחלק למשתתפים במעמד. בליל ראש השנה עלתה לכל בתי השכנות לברך אותן בברכת 'שנה טובה'. לא ויתרה על שום צום ולא עשתה לעצמה הקלות בעבודת ה' אפילו כשהיתה מאושפזת בבית רפואה. למרות שהייתה הולכת לישון רק בחצות הלילה הקפידה לקום יחד עם בעלה בשעה 3 לפנות בוקר ולהכין לו כוס תה. לאחר מכן חזרה לנוח כשעתיים והתעוררה כשעה קודם תפילת שחרית לומר יחד עמו את ברכות השחר בקול ולענות 'אמן' זה לזה. הקפידה להתפלל תפילת שחרית בנץ בבית הכנסת "לדרמן" ובמהלך היום נחה מעט מאוד.
החל משנת ה'תש"ן החלה להתפרסם כפועלת ישועות ומאות נשים ואף גברים נהרו לקבל ממנה עצה וברכה ללא בקשת כל תשלום כספי והקפידה לא להבטיח מעשי ניסים. נודעה בטוב ליבה, באהבתה לכל אדם ובעצותיה המופלאות, העניקה תמיכה נפשית לנשים מכל העדות והמגזרים דתיות ושאינן דתיות שהגיעו לביתה ואת כולן קיבלה במאור פנים, התייחסה כאילו הן בנותיה או נכדותיה והרבתה לנשק ולחבק אותן. טיפלה בביתה גם בילדים שאמא שלהם חלתה או היתה לאחר לידה ולא היה להם היכן להיות. בסוף כל יום העבירה לבעלה ערימות של פתקים [קוויטל] שקיבלה עם שמות לברכה ולתפילה וכאשר ביקשו מבעלה סגולות אמר: 'סגולות - אצל הרבנית!'. תמיד הדגישה כי הסגולה היא דבר שמסוגל להועיל כשמצטרפים אליה זכויות ומעשים טובים. במקרים של בעיות פוריות או לקראת לידות חילקה לנשים ריבת אתרוגים שהכינה מדי שנה מאתרוגים שרבנים ידועים השתמשו בהם בחג סוכות וחולקה כמן סוכרייה ארוזה בנייר כסף. לעיתים נתנה עצה לומר "נשמת כל חי" ולעיתים המליצה לשבת על הכיסא של חמיה (ר' יעקב ישראל קניבסקי "הסטייפלר" בעל "קהילות יעקב") ולקרוא תהילים. פעמים רבות יעצה להוסיף תפילה ולהתפלל מתוך סידור. עודדה להקדים לקבל את השבת ולכבדה מיד בצאת השבת בסעודת "מלווה מלכה". פעמים רבות ייעצה לתת מעשר כספים מכל רווח גם אם המצב דחוק וכאשר היו מבקשים ברכה לפרנסה ברווח נהגה לברך 'יהי רצון שמעשר הכספים שלכם יהיה גדול'. מדי שבוע נהגה לערוך טקס הפרשת חלה לנשים באולם של בית הכנסת "לדרמן" ובסיומו בירכה את המשתתפות בזכות קיום המצווה. השכינה שלום בית בין זוגות ובמקרים מסוימים המליצה לבדוק את המזוזות בבית, בסבלנות גדולה הסבירה לנשים מה תפקיד האשה בבית וטענה כי הבית והבעל קודמים להכל!. כאשר בעלה לא חש בטוב וביקש את חמיו (ר' יוסף שלום אלישיב) שיברך אותו, השיב לו: 'מדוע באת אליי? לך לבתי, אשתך. הברכה שלה שווה יותר'.
בי' תמוז ה'תשנ"ד אמה נפטרה וכאשר הייתה בדרכה להלוויה הבחינה בקן ציפור על הגג ופנתה אל אחד מנכדיה למהר אל ישיבת "בית מאיר" על מנת לקרוא לאברך שהיה אצלה לפני מספר שנים וביקש ברכה לזכות בילדים, היות וכתוב במדרש ששילוח הקן הוא סגולה לבנים.
ביום שבת של חול המועד סוכות שנת ה'תשע"ב שבה לביתה מתפילת מנחה בבית הכנסת "לדרמן" לקתה בדום לב והשיבה את נשמתה ליוצרה, במסע הלוויה השתתפו עשרות אלפי אנשים.