fjrigjwwe9r0tbl_mysite_mytzadik:tz

אביו: ר' משה.

אמו: רבקה.

בניו: ר' אריה ליב, יוסף ומשה.

מורו: המקובל רבי אריה לייב הלוי אפשטיין (בעל "הפרדס").

מתלמידיו: ר' אליעזר הכהן רוזובסקי, ר' יהושע העשיל כץ ריינס (בעל "מעיני יהושע").

נולד בשנת ה'תצ"ט בעיירה רוז'ינוי (בלארוס) – נמנה על צאצאי ר' מרדכי יפה (בעל "הלבושים").

מילדותו שקד על לימוד התורה ופרש מענייני העולם, התפלל לה' שיציל אותו מעוון גזל ומהרהורי עבירה ומתאוות העולם הזה וייתן לו חשק גדול בלימוד התורה הקדושה. דיבר מעט ונזהר שלא להוציא מפיו שבועה. ניכר במידותיו הנעלות ובקדושתו, באהבתו לכל יהודי ולארץ ישראל והיה בוכה ומתאבל על חילול שם ה' ועל ביזיון עם ישראל ושפלותם בגלות בין העמים. בענוותנותו ורצונו לשקוד על לימוד התורה ולהימנע ממחלוקות סירב לשמש במשרת רבנות, למחייתו עסק מעט במסחר והשתדל מאוד להסיר כל תרעומת אם הייתה למישהו עליו.

ערך סיגופים במטרה לבטל את התאוות ולאחר כל צום אכל דגים קטנים עם העצמות בכדי להתגבר על תאוות האכילה. מגודל אהבתו לה' נהג לחזור בתמידות ובשמחה גדולה פעמים רבות 'יוצרי ובוראי אתה' ולאחר מכן אמר 'יוצרי ובוראי אני מאמין באמונה שלימה שאתה בראת כל העולמות עליונים ותחתונים עולמות לאין קץ ומספר ותכלית ואני מקבל א-להותך הקדושה עלי ועל בניי ועל בני בניי עד סוף כל הדורות'. תמיד הצדיק עליו את הדין ונהג להודות לה' בשמחה גדולה על כל דבר שקיבל ועל כל מה שארע לו, גם כאשר סבל מכאבי שיניים ומרוב ייסורים לא היה יכול ללמוד. הדגיש את החשיבות של מסירות נפש למען שמו יתברך ולקיום מצוותיו כדי לעשות נחת רוח לה' והתפלל לזכות למסור את נפשו על קידוש ה'. עסק בגמילות חסדים ואף לווה כסף מגבירים על מנת לסייע לעניים. נדד במקומות שונים על מנת לאסוף כספים עבור יושבי ארץ ישראל ובאחד ממסעותיו לעיר המבורג (גרמניה) נתפס ונאסר למשך תקופה של שנה וחצי על העברת כספים ממדינה למדינה. לאחר השתדלויות רבות שוחרר ממאסרו והמשיך באיסוף כספים ושליחתם לארץ ישראל.

טען כי על כל אדם חל חיוב ללמוד על השולחן במהלך הסעודה ולקבוע כל יום לימוד בספרי מוסר. שהגלות מתארכת היות ולא מבטאים את תיבות התפילות וההודאות בשלמות ולא נזהרים לתת רווח בין מילים שהאחת מסתיימת והאחרת מתחילה באותה אות. נזהר מאוד בכל ברכה ובפרט בברכת הנהנין לומר כל תיבה בנפרד בכוונה עצומה, לענות 'אמן' אחר כל מברך ולא להוציא מפיו שם משמות הקדושים בהיסח הדעת בלא כוונת הלב. הקפיד להתפלל בבית הכנסת בציבור גם כשלא חש בטוב, טרם כל תפילה או הודאה עשה לעצמו סימנים כמה שמות קדושים מוזכרים בה ואמר את ההודאה בשמחה עצומה. כל ערב שבת טבל במקווה, רחץ פניו ידיו ורגליו ולאחר שלבש בגדים לבנים הלך לבית הכנסת וקרא את 'שיר השירים' מתוך מגילה כשרה שכתב בעצמו על גבי קלף. כאשר הרגיש ששגג במעשה או בדיבור ואפילו במחשבה נגד רצון ה' מייד התוודה בשברון לב וקיבל על עצמו להיזהר מאוד באותו עניין. מרוב פחד שאדם ידפוק על דלתו באמצע אמירת "ברכת המזון" ויבטל אותו מכוונתו נהג להתפלל לפני 'יוצרי ובוראי הצילני שלא יבוא שום אדם אצלי בעת ברכת מזוני שלא יבוטל כוונתי הטובה' ואם לא היה לו ביטול נתן הודאה בשמחה עצומה לאחר ברכת המזון 'מודה אני לפניך יוצרי ובוראי שהצלתני מביטול הכוונה בברכת המזון זו', כאשר נמנע ממותרות האכילה אמר 'יוצרי ובוראי אתה ידעת מחשבתי שמנעתי ממותרות האכילה בכדי שלא אכעיסך חס ושלום בביטול תורה וכוונת התפילה מחמת ריבוי האכילה'. בימים שזומנה לו פרנסה או עשיית מצוה או הצלת הגוף או הצלה מהיזק ממון הוסיף הודאה לה' בברכת "גומל חסדים טובים..." בכל התפילות של אותו יום בשמחה עצומה וגם כמה ימים לאחר מכן. בסוף ברכת "על הצדיקים..." התפלל במחשבתו מעומק הלב ולעיתים בדמעות 'יוצרי ובוראי משענתי ומבטחי גם כן עליך שתעזור לי בעבודתך הקדושה ושלא אכעיסך בעוונותיי חס ושלום'. כאשר נזקק מיהר לקנח את אפו בפרט בעת לימוד התורה, בתפילה וברכות הנהנין היות וזו אינה דרך ארץ לעמוד לפני הבורא באף מטונף ומאותה סיבה פשט וגרב את הגרביים מתחת לשמיכה.

מעולם לא נישק ולא חיבק את בניו ולא ניהל עמם שיחה בטילה היות וחשש מביטול תורה. חלק מבניו נפטרו בילדותם ולאחר שבנו (אריה לייב) שחלה והגיע לערש דווי הבריא בנס נהג כל חייו להודות על כך בברכת "רופא חולים". התפלל על כלל עם ישראל שתהיה להם פרנסה בנחת ועל חשוכי בנים שיזכו לילדים. לאחר פטירת הוריו ומורו התפלל על נשמתם בתמידות 'ריבון כל העולמים יהי רצון מלפניך שתעשה לבוש טהור לנשמת אבי מורי ולנשמת אמי מורתי ולנשמת מורי ורבי ותעלה נשמתם למעלה למעלה בגן עדן אמן'.

בצוואתו לבניו הזהיר שלאחר תפילת שחרית לא יצאו מבית המדרש טרם קריאת מספר פסוקים בתנ"ך [תורה, נביאים, כתובים], חמישה פרקי תהילים ופרק משניות ולאחר תפילת ערבית לא יצאו טרם ילמדו באגדה. לקבוע עיתים ללימוד התורה בבית המדרש ולא בבית יחד עם חבר ולא ביחידות, לשמור ולקיים את המצוות לשמה ולא כמצוות אנשים מלומדה. שלא יקבלו שום התמנות על הקהל – לא ראשים ולא מנהיגים ולא גבאים. לא יחתמו על שום שטר חוב ולא להיות ערבים לאנשים אחרים. שלא יגרמו לו חרפה וביזיונות ממעשיהם לאחר פטירתו כי אז לא רק שלא ימליץ טוב אלא יהיה אכזר גדול עליהם בעולם העליון. לקוברו בטלית מצויצת כשרה, להניח מקום פנוי ארבע אמות סביב קברו ושיטמינו בסמוך אליו רק צדיק שהיה רגיל ללמוד גם בספרו. להציב על קברו שתי מצבות אחת לצד מראשותיו ואחת לצד מרגלותיו ולכתוב רק את התואר 'עובד השם'. הבטיח כי לאחר פטירתו ימליץ טוב על כל יהודי שיזהר ללמוד על השולחן בכל סעודה.

לעת זקנתו כהו עיניו ובשנת ה'תקנ"ד השיב את נשמתו ליוצרה.

מספריו:

•    יסוד ושורש העבודה (ק)

•    קרני אור (ק)