fjrigjwwe9r0tbl_mysite_mytzadik:tzadikdes
אביו: אדמו"ר רבי ירחמיאל צבי מביאלה.
אמו: הרבנית חוה.
אשתו: הרבנית חנה פעשא.
בניו: אדמו"ר רבי בצלאל שמחה מנחם בן ציון מביאלה, אדמו"ר רבי דוד מתתיהו מביאלה בני ברק, אדמו"ר רבי יעקב יצחק מביאלה רמת אהרן, אדמו"ר רבי ירחמיאל צבי יהודה מביאלה פשיסחא.
בתו: מרת גיטל.
אחיו: אדמו"ר רבי נתן דוד מביאלה-לונדון.
אחותו: הרבנית פרל (בעלה אדמו"ר רבי שלום אלתר פרלוב מקוידינוב).
סבא: אדמו"ר רבי יצחק יעקב מביאלה בעל "ישרי לב" (מצד אביו), אדמו"ר רבי אריה ליבוש מאוז'ורוב (מצד אמו).
סבתא: לביאה רחל (מצד אביו).
מוריו: ר' אהרן מנחם מנדל מרדזימין [דודו], ר' מאיר שלמה יהודה ליב ממזריטש [דודו].
נולד בה' טבת ה'תרס"א בעיירה ביאלה (פולין) ונקרא על שם הסבא של אמו – ר' יחיאל מאוז'ורוב והסבא של אביו – ר' יהושע מאוסטרובא (בעל "תולדות אדם").
מילדותו סבל ממחלת סכרת, ניכר בכישרונותיו המיוחדים ובחריפות שכלו ותוך פרק זמן קצר מאוד למד לקרוא. בח' סיון ה'תרס"ה עבר עם משפחתו להתגורר בעיירה שדליץ (פולין) אולם טרם מלאו לו 5 שנים התייתם מאביו, נשלח אל בית דודתו בעיר וורשה ולמד עם בעלה ר' יוסף צבי קאליש [בנו של אדמו"ר רבי שמעון מסקרנביץ]. בגיל 7 נשלח לאוז'ורוב ללמוד עם סבו (אדמו"ר רבי אריה ליבוש) ובגיל 13 שב לבית אמו בשדליץ לאחר שסבו נפטר.
נזהר מאוד לא לשמוע, לא להוציא מפיו ולא לראות דבר שאינו ראוי. כאשר התקשה בעניין הנלמד נהג לומר פרקי תהילים בדמעות ולאחר מכן כל הקושיות חלפו והנלמד היה מובן וברור. בגיל 14 החל לקבל 'קוויטל' [פתקת בקשה]. בשנת ה'תרע"ו נסע לוורשה (פולין) ללמוד בישיבת דודו [ר' אהרן מנחם מנדל מרדזימין], למד חסידות עם דודו (ר' מאיר שלמה יהודה ליב ממזריטש) שאף הוא התגורר בוורשה ולעיתים נסע לעיירה גור לשהות בשבתות ובחגים בחצר אדמו"ר רבי אברהם מרדכי רוטנברג מגור (בעל "אמרי אמת"). בגיל 17 נאלץ להתגייס לצבא פולין אולם לא פסק מדביקותו בעבודת ה', בכל פעולה שעשה כיון לעבודת הבורא וכעבור 3 חודשים שוחרר במפתיע.
ביום שישי י"ב אב ה'תרע"ט נשא לאישה את בתם של ר' אליעזר הכהן ומרת חיה ברנהולץ מהעיר וולדבה (פולין) ונסמך על שולחן חותנו, כעבור כשנה שב עם זוגתו לשדליץ ובשבת הפטרת 'נחמו' שנת ה'תרפ"ד נעתר להפצרותיהם החוזרות ונשנות של החסידים והחל לכהן כאדמו"ר השלישי לחסידות ביאלה.
במשך שעות הסתגר בחדרו שקד על לימוד גמרא, תוספות, ראשונים ופוסקים ואפילו ילדיו וזוגתו לא הורשו להיכנס לחדר. לאחר תפילת שחרית למד בספר משלי ורק לקראת הצהריים אכל ונח מעט. התפלל תפילת מנחה בחדרו ובהתאם להוראת הרופאים יצא לפנות ערב לטיול רגלי, לאחר שהתפלל תפילת ערבית בבית המדרש קיבל את ההמונים שהגיעו לבקש ברכה ועצה והקפיד שלא להצטלם.
במהלך מלחמת העולם השנייה נתפס והובל עם יהודים נוספים משדליץ לעבר ונגרובה (פולין) אולם הצליח לברוח ולאחר הפצרות בני ביתו ובכיותיה של בתו (גיטל) עבר עם משפחתו לשטח שהיה בשליטת רוסיה והתגורר בבית אחותו בעיירה ברנוביץ' (כיום בלארוס).
בסוף חודש סיון ה'ת"ש הוגלה עם משפחתו לעיירה צ'וש בסיביר ועל אף חלישות גופו נשלח לעבודות שונות. שמר שבת ללא ידיעת הממונים, שקד על לימוד התורה בסתר, טבל במי הנהר גם בקור של 50 מעלות מתחת לאפס, בראש השנה ה'תש"א נתפס מתפלל בציבור ונעצר למשך יומיים ובחג הסוכות לא וויתר על קיום מצוות סוכה על אף הקור הנורא. לאחר ששוחרר מהגלות עלה לארץ ישראל ובשנת ה'תשט"ו קבע את מקום מגוריו בירושלים. הקים מחדש את חסידות ביאלה, ייסד בית מדרש ברחוב יוסף בן מתתיהו ומונה כחבר במועצת גדולי התורה. במשך כ-20 שנה הקפיד לקיים כל יום חול את מצוות כיסוי הדם, חיבב מאוד את מצוות הסוכה ובחג הסוכות נהג גם להתפלל בסוכה ולצאת לבית המדרש רק לקריאת התורה. הקפיד לא לישון בחדר שיש בו תפילין, לשמור על נקיות ידיו ולשלם את שכר הפועלים שביצעו עבודה עבורו וקצבת אברכי הכולל במועד. בכל פעם שהתעורר בלילה נטל את ידיו. העניק כבוד מיוחד לכוהנים, חילק להם בראש ובראשונה את השיריים משולחנו וכיבד אותם בהרמת הכוס ונתינתו לידי המברך את ברכת המזון. טרם כל פעולה אמר "לשם יחוד...", כל יום טבל במקווה וכל יום שישי הסתפר לכבוד שבת.
בחודש כסלו שנת ה'תשמ"ב אושפז בבית הרפואה "הדסה" בירושלים וכעבור חודשיים השיב את נשמתו ליוצרה.
מספריו:
• חלקת יהושע
• סדר היום