fjrigjwwe9r0tbl_mysite_mytzadik:tzadikd
אביו: ר' נתן צבי ["הסבא מסלובודקה"].
אמו: גיטל.
אשתו: מלכה.
בניו: ר' אברהם מאיר, ר' בנימין ביינוש, ר' חיים זאב, ר' משה.
בתו: מרת חנה מרים (בעלה ר' חיים שמואלביץ).
אחיו: ר' אברהם שמואל, ר' משה וראובן.
אחיותיו: גוטל (בעלה ר' חיים יצחק אייזיק שר) ושרה ליבא (בעלה ר' שלמה יהודה לייב פלצ'ינסקי).
סבא: ר' משה (מצד אביו), ר' מאיר וולפרט (מצד אמו).
סבתא: מרים (מצד אביו).
מוריו: ר' איסר זלמן מלצר, ר' אליעזר גורדון, ר' ברוך בער ליבוביץ, ר' חיים מבריסק, ר' שמעון שקופ.
נולד באלול ה'תרל"ז בעיירה קלם (ליטא).
בהיותו בגיל 4 לערך עברה משפחתו לעיר סלובודקה (ליטא) ואביו הקים את ישיבת "כנסת ישראל". מילדותו שקד על לימוד התורה, ניכר בכושר זיכרון מופלא ובגיל 9 היה בקי במסכתות נשים ונזיקין. טרם הלך לישון נהג לנשק את ספרי התלמוד, בגיל צעיר סיים את הש"ס והיה פרוש מענייני עולם הזה, בענוותנותו השתדל מאוד להסתיר את גדולתו בתורה ואת זהותו וכאשר זהותו נודעה עבר ללמוד בישיבה אחרת. למד בישיבת טלז (ליטא), בשנת ה'תרנ"ד למד בבריסק (בלארוס) ובאדר ה'תרנ"ו חזר לסלובודקה ללמוד עם ר' שלמה פוליצ'ק [העילוי ממייצ'ט] (בלארוס). בשנת ה'תרנ"ז נשלח על ידי אביו עם 13 תלמידים נוספים לישיבה שייסד הרידב"ז [ר' רפאל יעקב דוד ווילובסקי] בעיר סלוצק (בלארוס), אך היות ולא רצה להיות שותף למחלוקת שפרצה בישיבה עבר לישיבת הלוסק (בלארוס). כעבור זמן נסע ללמוד בעיירה ראדין (בלארוס) והמשיך לישיבה בעיר גרודנו (בלארוס).
השתדל לא ליהנות משל אחרים, נודע בטוב ליבו ולווה כספים על מנת לסייע לתלמידי חכמים. מהכסף שאביו שלח לו רכש תה וסוכר עבור תלמידים שהשכימו ללמוד וחלק מהכסף העניק לתלמידים על מנת לעודד אותם ללמוד בשקידה.
בט"ו שבט ה'תרס"ג נשא לאישה את בתם של רבקה יענטא ור' אליהו ברוך קמאי [ראש ישיבת מיר]. בשנת ה'תרס"ז מונה לר"מ [ריש מתיבתא] בישיבת מיר (בלארוס) ולאחר פטירת חותנו בי"ב תמוז ה'תרע"ז החל לכהן במקומו כראש הישיבה יחד עם ר' אברהם צבי קמאי. דאג לאסוף כספים לצרכי הישיבה והתלמידים אך היות ודאג ללימוד תורה בעם ישראל סייע כספית גם לישיבות אחרות ואף שלח תלמידים ללמוד בישיבות אחרות. ביתו היה פתוח לרווחה עבור כל נזקק אך הקפיד לא לאכול בפני אנשים. כאשר הדפיס את ספרו "דברי אליעזר" חילקו חינם לתלמידיו וכאשר מישהו שלח לו כסף עבור הספר החזיר לו את כספו. כל יום למד בספרי מוסר ו – 20 דפי גמרא, כל שנה עשה סיום ש"ס ורמב"ם. ערך צומות והיה מקבל על עצמו תעניות על מצוקותיהם של אחרים. נזהר להדר בקיום מצוות, כל היום נשאר עם התפילין של יד ולתפילת מנחה הניח גם תפילין של ראש, את תפילת "נעילה" של יום הכיפורים סיים שעות אחדות לאחר מוצאי יום הכפורים ועל כן דאג שתלמידי הישיבה ילכו מייד בזמן סיום הצום לאכול בביתו. כאשר בנו (ר' חיים זאב) חלה הדפיס את הספר "קצות החושן" לרפואתו.
לאחר שהרידב"ז הציע לו לעבור עם הישיבה לארץ ישראל נותר בעיירה מיר בעצת מוריו ולפני פרוץ מלחמת העולם השנייה נמלט מאירופה ועלה לארץ ישראל. כעבור זמן נודע לו כי בנו (ר' אברהם מאיר) נרצח בשואה בגטו וורשה יחד עם אשתו צירל וילדיהם ומאז הפסיק לאכול בשר גם בשבתות ובמועדים.
בשנת ה'תש"ד ייסד בשכונת "בית ישראל" בירושלים את "ישיבת מיר" עם חלק מהתלמידים והרבנים ששרדו מהשואה ועמד בראשה 21 שנה. בעת הלימוד נהג להסיר את משקפי הראיה על מנת שלא תהיה מחיצה כלשהי בינו ובין הספר וכאשר מסר שיעור עצם את עיניו היות והתבייש להסתכל בפני הציבור. המשיך לשמור לא לעשות מלאכה ביום טוב שני של גלויות.
בשנת ה'תשכ"ג לקה בהתקף לב ואושפז בבית הרפואה "שערי צדק", הוסיפו לו את השם 'חזקיהו' ולמרות הסבל והחולשה המשיך לשקוד על לימוד התורה עד שעות הלילה המאוחרות.
ביום הכיפורים בשנת ה'תשכ"ה שכב על ספסל בבית המדרש במהלך התפילות ועל פי הוראת הרופאים קיבל שתייה לשיעורין. בחודש תמוז אמר לנכדו (ר' משה פינקל) כי במהלך החודש הוא יפטר וכעבור ימים אחדים נחלש והשיב את נשמתו ליוצרה.
מספריו:
• דברי אליעזר