fjrigjwwe9r0tbl_mysite_mytzadik:tzad

אביו: ר' יחיאל צבי.

אמו: מרת גולדה.

אחיו: דוד.

אחותו: שרה.

סבא: ר' מנחם יצחק (מצד אביו), ר' ישעיהו שטרן (מצד אמו).

סבתא: מרת דבורה (מצד אמו).

מורו: ר' יהודה סגל רוזנר (בעל "אמרי יהודה").

מתלמידיו: ר' דוד חיים שטרן, ר' מאיר טוועג, ר' מרדכי גרוס, ר' שלום ארוש.

נולד בו' תשרי ה'תרפ"ב.

מילדותו ניכר בכישרונות מיוחדים, אמו הרגילה אותו לקרוא מדי לילה "קריאת שמע" בכוונה ובלכתו ברחוב עם אביו היה רואה נשמות שהתגלגלו בעצים.

עבר עם הוריו להתגורר בעיר סאטמר (רומניה) ועל אף העוני השתדלו מאוד בקיום מצוות הכנסת אורחים. למד בישיבה בעיר מרגיטה (רומניה) אצל ר' יהודה גרינוולד מהעיירה סאקואני [סעקלהיד] ואצל האדמו"ר מסאטמר. שניים מאחיו נעדרו בילדותם וארבעה עלו לארץ ישראל.

הוריו, ארוסתו ושלשה מאחיו נספו במהלך מלחמת העולם השניה. שהה במחנה ריכוז ועל אף שסבל מעינויים עודד את חבריו להחזיק מעמד ולא להתייאש, נהג לצעוד עד למקום בו קברו את הנפטרים ולזעוק 'קדיש' על כן כונה "דער קדיש זוגער". באחד הימים הנאצים כפתו והשליכו אותו לארץ והביאו קבוצת רוכבים שתרמוס אותו אולם כאשר הרוכב הראשון הגיע הסוס נעמד על שני רגליו אחורנית ושאר הרוכבים שראו זאת קבלו פחד והניחוהו לנפשו.

לא התחתן ותמיד אמר כי האמונה והביטחון בה' הצילו אותו מן השואה האיומה.

כל יום סיים ללמוד מסכת, סדר שלם של משניות, מספר פרקים מהרמב"ם וסימנים אחדים מן השולחן ערוך וכל לילה אליהו הנביא הגיע אליו לסיום. נמנה על ל"ו צדיקים נסתרים שבדור אולם השתדל להסתיר את מעשיו והחזיק לפניו ספרים מסיפורי הבעל שם טוב הקדוש [הבעש"ט].

לאחר שעלה לארץ ישראל, התגורר בתל אביב בהתאם להוראת ר' אברהם ישעיה קרליץ [החזון איש] ולפרנסתו עבד בסלילת כבישים בעיריית תל אביב. שקד על לימוד תורת הנגלה והנסתר ותורת הבעש"ט וספריו לא ירדו מעל שולחנו. ידע בעל-פה את התלמוד הבבלי ונודע בבקיאותו בש"ס, פוסקים ותורת הקבלה. ייחד ייחודים והיה מופשט מכל הבלי העולם הזה, ידע מי צריך לבוא אליו ומי עומד מאחרי הדלת והיה בקי בחכמה הידועה ליחידים – לגלות דברים על ידי ראיית אצבעות הידיים.

נזהר מאד בלשון נקייה, שנא את החנופה, נהג להתבודד והתרחק מחברת אנשים. רבים ניסו להתקרב אליו וגדולי ישראל שלחו אליו אנשים הזקוקים לישועה ודווקא צעקותיו 'תלכו מפה תעזבו אותי' המתיקו את הדינים והביאו לאנשים ישועה. כל יום שישי נהג לחלק חלות, הקפיד לערוך סעודת ראש חודש ובמהלך הסעודה לומר בניגון מיוחד "נשמת כל חי" בכדי לפעול ישועות לעם ישראל. לא הסכים שאשה הלובשת פאה נוכרית ולא ניכר שזו פאה נוכרית תשב עמו בשולחן שבת. בשבתות ובימים טובים התפלל בבית המדרש ביאלא שברחוב רוזנהיים בבני ברק. הקים את כולל "נחלת צבי" לעילוי נשמת אביו בישיבה הגדולה "באר ישראל" בבני ברק.

כאשר חלה בחיידק אלים בדמו ונזקק לאנטיביוטיקה אמר כי מי שריפא אותו במחנות הריכוז ירפא אותו גם כעת ונתן למשמשיו לבלוע את כדורי האנטיביוטיקה במקומו וגם כאשר נותח על דרכי המרה חילק למשמשיו את התרופות. מעולם לא התלונן על ייסוריו וכאשר מחלתו הוחמרה ידעו לקרוא לרופא רק מחמת חום או רעידות בגופו.

למרות שלא סיפרו לו כאשר אחיו (דוד) נפטר, סרב באותו שבוע לרחוץ גופו ולנעול מנעלים.

כל חייו פעל עבור כלל ישראל, חודשים אחדים לפני פטירתו שמעו זעקות נוראות מחדרו 'תעזבו אותי די די' כשנכנסו לחדר בו שהה לבדו מצאו אותו פצוע וחבול ולשאלת משמשיו השיב כי ניסה לפעול עבור כלל ישראל והסטרא אחרא [הצד האחר] פגעה בו.

בחודש אלול ה'תש"ע אמר לאם המשפחה שטיפלה ודאגה במסירות לכל מחסורו כי עכשיו הוא שב מגן עדן וראה שאביה נמצא שם, ביום שבת שוחח רבות אודות אדמו"ר רבי שר שלום רוקח מבעלזא שיום פטירתו חל בכ"ז אלול. ביום שני לקה בהתקף לב חמור והועבר לבית הרפואה "שיבא" בתל השומר ולפנות בוקר כשהוא בדעה צלולה השיב את נשמתו ליוצרה.

מספריו:

•    אור לוי זיו יהודה

•    וזאת ליהודה: על התורה (ק)

•    יזל מים מדליו