fjrigjwwe9r0tbl_mysite_mytzadik:tzad

אביו: ר' יעקב.

אמו: חנה.

אשתו: רחל.

בניו: ר' יוסף, ר' יעקב, שלום.

בנותיו: גאולה (בעלה ר' יוסף טולידנו), מזל טוב (בעלה ר' יוסף טולידנו), מרים (בעלה ר' דוד צבי מרצבך), פרלה (בעלה ר' יצחק סייאג) ורבקה (בעלה ר' שלמה טולידנו).

אחיו: ר' חביב, ר' חיים ור' יצחק.

אחותו: אסתר (בעלה ר' ימין אלכרייף).

סבא: ר' יוסף (מצד אביו), ר' ישועה סודרי (מצד אמו).

מוריו: ר' חיים בירדוגו ור' חיים משאש, המקובל רבי יוסף אלקובי.

מתלמידיו: ר' דוד מלול (בעל "וידבר דוד"), ר' יהודה קיסוס, ר' יצחק אוחנה, ר' ישראל אליזרע, ר' מישאל דהאן (בעל "מוסר מלכים").

נולד בשנת ה'תר"ן בעיר מקנס (מרוקו).

נקרא 'ברוך' ובגיל 10 חלה והוסיפו לו את השם 'רפאל'.

מילדותו ניכר בעומק הבנתו, כישרונותיו הנעלים וכושר זיכרונו המופלא. יומם ולילה שקד על לימוד התורה, כל בוקר בעלות השחר הצטרף לאביו לתפילת שחרית, השתדל להדר בקיום מצוות כיבוד הורים וכאשר נודע לו כי ציער את אביו בדרך כלשהיא קיבל על עצמו תענית לכפרה.

בגיל 20 נשא לאישה את בתם של שמחה ור' שלום עמאר.

הקפיד להפריש מייד מעשר מכל כסף שקיבל ולאחר שעשה כן גם מכספי הנדוניה, מסר את הנותר לסוחר שישקיע ויאפשר לו להתפרנס בכבוד אולם בפרעות שהתחוללו ברובע היהודי [מלאח] הסוחר איבד את כל רכושו וכל כספי הנדוניה ירדו לטמיון. עבר עם זוגתו להתגורר בחדר קטן ששכר, הסתפק במועט ולמד כ – 3 שנים בכולל. כאשר משפחתו גדלה עבר להתגורר בית הוריו ולאחר כשנתיים עברו להתגורר בביתו גיסו (ר' מרדכי עמאר).

בנוכחות פרנסי ונכבדי העיר אביו הסמיך אותו למלא את מקומו כראב"ד [ראש אב בית דין] ורבה הראשי של מקנס ולאחר שאביו נפטר בשנת ה'תרע"ז, אמו עברה להתגורר בביתו ודאג לכל מחסורה.

ייסד את אגודת "חברת ביקור חולים" שהעניקה עזרה רפואית חינם לעניים ואסף את ילדי העניים מהרחובות ללמדם תורה. השיב לשאלות הלכתיות שהופנו אליו מארצות שונות, הביא לדפוס את הספרים "חק ומשפט" של ר' חיים טולידאנו ו"השמים החדשים" של ר' משה טולידאנו. יזם את הקמת חברת "דובב שפתי ישנים" שעסקה בהדפסת ספריהם של גדולי מרוקו וספרו של ר' יהודה בן עטר הוא הראשון שהביא לדפוס. ייסד את חברת "שובו בנים" להשבת הרחוקים ליהדות ודרש לפעול ככל שניתן לזיכוי הרבים. "מוהר הבתולות" – על מנת לסייע לחתנים וכלות ולאחר שזוגתו חלתה והרופאים נואשו לחייה פנה אל ראשי הקהילה בדרישה להקים את חברת "מלביש ערומים" – חלוקת בגדים ושמיכות לנזקקים. ייסד את ישיבת "כתר תורה" במקנס בו למדו כ – 2,000 ילדים על טהרת הקודש וכן בערים אוג'דה, וואזן ופורליוטה ודאג לכל מחסורם של התלמידים. הקים בעיר קזבלנקה (מרוקו) בית ספר תיכון דתי על טהרת הלשון העברית ומסר שיעורים גם לתלמידי בית ספר "אליאנס".

שד"רים [שליחי דרבנן] רבים ואף שליחי הציונות התארחו בביתו, יתומים ואלמנות נסמכו על שולחנו וקיים את מצוות הכנסת אורחים בשמחה גדולה, חש את מצוקת העניים והשתדל בכל נפשו ומאודו לסייע להם. את המשכורת שקיבל כראש אב בית הדין חילק לשניים – שליש השאיר לצרכי ביתו ושני שליש העניק לעניים שהמתינו בתור ארוך ליד דלתו ביום קבלת המשכורת.

על אף היריבים הרבים שניסו להפריע את עבודתו ולסלקו ממשרתו התנגד לחידושים שהתרבות הצרפתית הציעה, לא הסכים לדבר בשפה הצרפתית וניהל מאבקים בענייני החינוך היהודי. על פעולתו לטובת הכלל קיבל עיטור "לגיון הכבוד" מהממשלה הצרפתית ואות הכבוד "וויסאם עלאווית" ממלך מרוקו.

מידי ערב שבת הסתובב ברחובות העיר ודרש לסגור את החנויות טרם כניסת השבת. בכל לילה ערך תיקון חצות בבכיות ולאחר מכן עסק בתורה עד הבוקר. התעמק בלימוד תורת הנסתר אך עד אחרית ימיו הקפיד להסתיר את בקיאותו בזוהר ובכתבי האריז"ל. התפלל באריכות עם כוונות וייחודים והיה הראשון שהקים בבית הכנסת שלו עזרת נשים. כל ברכה אמר בכוונה גדולה והתלהבות ואת שם ה' הזכיר ברעדה, נזהר מאוד והזהיר על עניית 'אמן' והודה לה' גם על מצוות שזכה לקיים. חיבר את הפיוט 'אשורר שירה לכבוד התורה'. דיבר תמיד בנחת ונודע בענוותנותו. תבע לקיים את הפסוק "בכל דרכיך דעהו" והזהיר 'בכל דרכיך' שלא תגרום לחילול ה'.

בחודש כסלו ה'ת"ש נפטר בנו (שלום) בהיותו בגיל 10.

בשנת ה'תשי"ד ביקר בארץ ישראל ודאג לייסוד שיעורי תורה לנוער בחיפה.

לאחר שבנו (ר' יעקב) סיים את לימודיו בישיבה באנגליה צווה עליו להגר לצרפת ולהקים ישיבה ובית ספר בכדי לסייע ולהציל את יהדות צרפת.

בסוף שנת ה'תשכ"ג עלה עם משפחתו לארץ ישראל במסגרת השיירות החשאיות אשר הבריחו יהודים ממרוקו לארץ ישראל. התגורר בחיפה וכעבור זמן עבר לבני ברק אולם למרות שרכש דירה לא התגורר בה אלא בדירה שכורה על מנת שלא יחוש שכאן התכלית ומתגוררים כאן לעולם. לא רצה לשמש ברבנות אלא רק לקרב יהודים לתורה ובמהלך השתתפותו "בכנסייה הגדולה החמישית" בשנת ה'תשכ"ד זעק אודות הנוער הספרדי העולה לארץ ישראל ונוטש את מורשת אבותיו.

בחג הסוכות ה'תשל"א חלה ובמשך 3 שבועות התפלל בשכבו על מיטתו והצביע כלפי שמיים גם בעת שהיה מחוסר הכרה עד שהשיב את נשמתו ליוצרה.

[על שמו נקראת ישיבת "אור ברוך" בירושלים].

מספריו:

•    קיצור שלחן ערוך

•    שו"ת רבי ברוך: על אורח חיים ויורה דעה