fjrigjwwe9r0tbl_mysite_mytzadik:tzadikde
אביו: מר זוטרא.
אשתו: חובה (בזיווג שני).
בנו: רבה.
מוריו: רב אסי, רב, שמואל.
מתלמידיו: ר' אבא, ר' אבינא, רב אחא בר אבא, רב הונא בר חייא, רב המנונא, ר' זירא, רב חגא, רב חנא בר חיננא, רב יוסף, רבה בר נתן, רב ששת.
נולד בשנת ג'תתקע"ח לערך בבבל (עירק) בתקופת דור שני של אמוראים. מיוחס לשבט יהודה בן אחר בן ונמנה על משפחת הריש גלותא.
היה נמוך קומה ועני מרוד (תלמוד בבלי מגילה כ"ז/ב'), עסק בעבודת האדמה ובגידול בהמות (תלמוד בבלי כתובות ק"ה/א') ולמרות היותו עני מרוד שקד על לימוד התורה. קרא לרבו (רב) 'אבא' (תלמוד בבלי פסחים ק"ז/א') ורב העניק לו רשות לדון (תלמוד בבלי סנהדרין ה'/א'). באחד הימים ראה אותו רב כשהוא חגור בחבל יושב ללמוד תורה. לשאלת רב לפשר הדבר, השיב כי לא היה לו במה לקנות יין לקידוש על כן משכן את אבנטו ובכסף רכש יין לקידוש. רב ברכו שבזכות מצווה זו יהא טמון ומכוסה בתוך משי, כלומר שיתעשר וההצלחה החלה להאיר לו פנים (תלמוד בבלי מגילה כ"ז/ב').
לאחר פטירת מורו (רב) נשאר ללמוד ב'ישיבת סורא' ונחשב לגדול שבין החכמים, בעל מידות טובות ועושר מופלג.
כאשר גם שמואל נפטר [בשנת ד'י"ד/ד'ט"ו] דנו במשך כ – 3 שנים את מי למנות לסמכות התורנית העליונה בבבל ובשנת ד'י"ח החליטו למנותו כממלא מקומם. קבע את מקום הישיבה בישוב דרוקרת (תלמוד בבלי תענית כ"א/ב'), תלמידים רבים נהרו לבית מדרשו, חבריו מישיבת רב הגיעו לשמוע את שיעוריו – רב ירמיה בר אבא ורב יהודה וגם בארץ ישראל שמעו עליו וכיבדו את דבריו. כונה 'חסיד דבבל' (תלמוד בבלי תענית כ"ג/ב'), מעולם לא התגאה, סייע לעניים והיה ממונה על חלוקת כספי צדקה לעניים (תלמוד בבלי מגילה כ"ז/א'). 'כל יומא דעיבא הוו מפקין ליה בגהרקא דדהבא וסייר לה לכולה מתא [כל יום מעונן היו מוציאים אותו באפריון של זהב והיה מסייר בכל העיר] וכל אשיתא דהוות רעיעתא הוה סתר לה [וכל כותל שהיה רעוע היה מצווה לסתור אותו – שלא ייפול ויזיק כאשר ירדו גשמים]... ואי לא אפשר בני לה איהו מדידיה [אם לבעלים לא הייתה אפשרות לבנות את הכותל מחדש היה בונה אותו משלו]. וכל פניא דמעלי שבתא הוה משדר שלוחא לשוקא [בכל יום שישי אחר הצהריים היה שולח שליח לשוק], וכל ירקא דהוה פייש להו לגינאי זבין ליה ושדי ליה לנהרא [וכל ירק שהיה משתייר אצל הגננים שמכרו ירקותיהם היה קונה וזורק לנהר – דאג שתמיד יהיה מי שיקנה מהגננים ירקות שלא יפסידו וימשיכו להביא]... כי הוה ליה מילתא דאסותא [כאשר היה לו דבר של רפואה] הוי מלי כוזא דמיא ותלי ליה בסיפא דביתא [היה ממלא כד מים ותולה אותו על סף הבית] ואמר: כל דבעי ליתי ולישקול [כל שצריך לכך יבוא וייקח מרפואה זו]... כי הוה כרך ריפתא הוה פתח לבביה [כאשר היה בא לסעוד היה פותח את דלתותיו] ואמר: כל מאן דצריך ליתי וליכול' [כל מי שצריך שיבוא ויאכל] (תלמוד בבלי תענית כ'/ב').
הדליק בעצמו את הנרות לכבוד שבת (תלמוד בבלי שבת קי"ט/א'). 'כתב שבעין ספרי דאורייתא' (תלמוד בבלי בבא בתרא י"ד/א'). 'יתיב ארבעין תעניתא משום דחשדיה לרב חסדא' (תלמוד בבלי בבא מציעא ל"ג/א'). 'יומא חד אתהפיכא ליה רצועה דתפילין ויתיב עלה ארבעין תעניתא' (תלמוד בבלי מועד קטן כ"ה/א').
כאשר בשנת ד'מ"ט נפטר בארץ ישראל ר' יוחנן, גם כל חכמי ארץ ישראל קיבלו אותו לראש עליהם.
מזוגתו הראשונה נולדו בנים ובנות (תלמוד בבלי מגילה כ"ז/ב') אולם כל הבנים שנולדו לו מזוגתו השנייה לא התקיימו.
'אמר רב הונא הרגיל בנר הוויין ליה בנים תלמידי חכמים הזהיר במזוזה זוכה לדירה נאה הזהיר בציצית זוכה לטלית נאה הזהיר בקידוש היום זוכה וממלא גרבי יין' (תלמוד בבלי שבת כ"ג/ב'). 'לעולם יהא אדם זהיר בתפילת המנחה... כל הנהנה מסעודת חתן ואינו משמחו עובר בחמישה קולות... כל אדם שיש בו יראת שמים דבריו נשמעין... כל שיודע בחברו שהוא רגיל ליתן לו שלום יקדים לו שלום' (תלמוד בבלי ברכות ו'/ב').
בשנת ד'נ"ח 'נח נפשיה פתאום' (תלמוד בבלי מועד קטן כ"ח/א') ותלמידו (ר' אבא) הספידו: ראוי היה רבינו שתשרה עליו שכינה אלא שבבל גרמה לו [שאין שכינה שורה בחו"ל] (תלמוד בבלי מועד קטן כ"ה/א'). בהתאם לצוואתו להיקבר בארץ ישראל בסמוך לר' חייא (קהלת רבה פרשה ט'/י') העלו את ארונו לארץ ישראל 'מאן מעייל ליה [מי ילך להכניסו לקבורה אצל רבי חייא] אמר להו רב חגא אנא מעיילנא ליה דאוקמתיה לתלמודאי' וכאשר הגיע למקום קבורת ר' חייא ובניו 'קם בהדיה עמודא דנורא' (תלמוד בבלי מועד קטן כ"ה/א').
'כשהעלו את ר' הונא למערתא דרבי חייא גני יהודה מימיניה וחזקיה משמאליה וקברו את ר' הונא אצל חזקיה'.