fjrigjwwe9r0tbl_mysite_mytzadik:tzadikdes
אביו: ר' מאיר.
אשתו: דבורה (בזיווג שני).
בניו: ר' אברהם מרדכי, חיים אלישע, ר' מאיר.
אחיו: ר' אלישע.
סבא: ר' נסים (מצד אביו).
מורו: אדמו"ר רבי שמואל ווינברג מסלונים.
נולד בז' אדר ה'תרל"ד בצפת (ישראל) ונקרא 'משה' היות ואביו ידע כי לא יהיה נסתר במעשיו כאבותיו אלא יתפרסם וילמד תורה לעם ישראל כמו שמשה רבינו לימד את התורה שניתנה לו בהר סיני.
מילדותו ניכר בפיקחותו ועל אף העוני בבית הוריו שקד יומם ולילה על לימוד התורה יחד עם אביו שנמנה על הצדיקים הנסתרים ושימש כקברן. למד בבית הכנסת של חסידי קארלין ובלילות הדליק סמרטוט שטבל את קצהו בנפט כדי להאיר לו היות ולא התאפשר לו להשיג נרות, בתקופת החורף עבר לאחד מבתי הכנסת הספרדיים וחימם את גופו בכריות עליהן נהגו לשבת בשעת הלימוד והתפרסם כעילוי מחונן ובעל יראת שמים גדולה.
לאחר שזוגתו הראשונה ילדה את בנם הבכור בכ"ה תשרי ה'תרס"ג ונפטרה במגפה נשא לאשה את בת אחיו (ר' אלישע) ועבר להתגורר בסמוך לחותנו בעיר טבריה. פרש מכל ענייני העולם והסתגר בחדרו ממוצאי שבת עד ערב שבת על מנת שיוכל להתעמק בלימוד התורה, היה מסוגל לשבת ולהתרכז בעניין אחד במשך 12 שעות רצופות ובלילה טרם נרדם הספיק ללמוד כ - 50 דפי גמרא. זוגתו ששמרה על כך בסוד הביאה לו כל יום את ארוחותיו והניחה על חלון חדרו מבלי לראותו אך לאחר שגילה כי השכנים הבחינו באורח חייו והחלו לכנותו "מלאך" הפסיק להתבודד.
לבקשת אדמו"ר רבי שמואל ווינברג מסלונים נסע למשך שנים אחדות לעיירה סלונים (בלארוס) על מנת לשמש כמלמד לבנו הצעיר [אדמו"ר רבי אברהם מסלונים] ובמהלך שהותו נפגש עם אדמו"רים ורבנים שהתפעלו מחכמתו וקיבל 'סמיכת חכמים' מר' אליהו דוד רבינוביץ תאומים [האדר"ת] בתקופת כהונתו כרב בעיר מיר למרות שלא הסכים להסמיך.
על פי הוראת אדמו"ר רבי שמואל מסלונים בשובו לארץ ישראל ייסד בשנת ה'תרנ"ט את ישיבת "אור תורה" בטבריה ועמד בראשה. כל יום ראשון יצא לישיבה שהוקמה בסמוך לציון רבי מאיר בעל הנס ושב לטבריה רק ביום חמישי. אהב את תלמידיו ודאג לכל צרכיהם, בחל משיטת הפלפולים והסביר את הנלמד בפשטות ועמקות.
בשנת ה'תרס"ט סרב לבקשת אנשי הקהילה לכהן כרב הראשי האשכנזי בטבריה ורק לאחר שאדמו"ר רבי שמואל ווינברג מסלונים ציווה אותו לקבל את המינוי נענה להצעה אולם לא נהג בגינוני רבנות, ניכר בענוותנותו, הסתפק בשכר המועט ולא הסכים לקבל טובת הנאה כלשהי משום אדם בעולם גם כאשר השתרר רעב כבד בתקופת מלחמת העולם הראשונה. נזהר מאוד לא לפגוע בממון הזולת ותמיד חשש שמא הטריף עוף שלא כדין וגרם נזק לזולת. כאשר ביתו הוצף במים בשיטפון הגדול שפקד את טבריה סרב להתאכסן בבתי השכנים ועבר עם בני ביתו להתגורר ב"הכנסת אורחים". נדר לא ליהנות ולא להתגורר בדירת הקדש אפילו לא בשכר וכאשר חלה ובפקודת הרופאים נאלץ לצאת מהעיר העתיקה הושיב שלושה תלמידי חכמים להתיר לו לשכור דירה אחת מרכוש הישיבה. מאימת הדין לא פסק הלכה בדיני ממונות והסכים רק להצטרף לבוררות. בעניין העושר כתב: 1. העושר יסתיר כל מום 2. העושר יחוס למי שאין לו יחוס 3. אין לך מהונך אלא מה שתוציא.
יחד עם ר' יוסף חיים זוננפלד נלחם במזימות אנשי הציונות החילונית נגד הדת ולא נרתע מאיומים.
בתחילת שנת ה'תרע"ד יצא עם קבוצת רבנים למסע במושבות החקלאיות בגליל ובעמקים על מנת לקרב יהודים לתורה, התנגד בחריפות לחילולי שבת בטבריה ותמך בייסוד "אגודת ישראל".
לאחר פטירת אדמו"ר רבי שמואל מסלונים בי"ט שבט ה'תרע"ו נעשה לחסיד בנו (אדמו"ר רבי אברהם) שמילא את מקום אביו ולימד אותו בילדותו כאשר שהה בעיירה סלונים.
בפרעות ה'תרפ"ט נרצח בנו (חיים אלישע) ובשובו מהלוויה אמר 'ברוך השם שנהרג כיהודי חרד'.
בשנת ה'תרצ"ג חלה וביקש למנות במקומו כרב העיר טבריה וכראש ישיבת "אור תורה" את בן גיסו (ר' אשר זאב וורנר). גם כאשר שכב על ערש דווי המשיך לכתוב את ספרו "תורת הארץ" ובשנת ה'תרצ"ד השיב את נשמתו ליוצרה.
מספריו: