fjrigjwwe9r0tbl_mysite_mytzadik:tzadikd

אביו: אדמו"ר רבי יצחק [הראשון] מבוהוש.

אמו: הרבנית שיינא רחל.

אשתו: הרבנית חיה שרה רחל.

בנו: אדמו"ר רבי יצחק מהוסיאטין (בעל "שיח יצחק").

בתו: הרבנית נחמה גיטל מרים (בעלה ר' יעקב יושע באומינגר).

אחיו: אדמו"ר רבי אברהם יהושע השיל מאדז'וד, ר' דוד, אדמו"ר רבי ישראל שלום יוסף מבוהוש ואדמו"ר רבי משה יהודה לייב מפאשקאן.

אחיותיו: אסתר (בעלה ר' ישראל פרידמן מסדיגורה), ברכה (בעלה ר' אהרן טברסקי מסקווירה), חוה גיטל (בעלה אדמו"ר רבי מרדכי זוסיא טברסקי מטריסק-הוצלס-יאס), חיה שפרה (בעלה אדמו"ר רבי דוד אהרן טברסקי מז'וריק), חנה שרה (בעלה בזיווג ראשון – ר' חיים מאיר יחיאל שפירא, בעלה בזיווג שני – אדמו"ר רבי שלום הלפרין מוואסלוי), יוכבד (בעלה בזיווג ראשון – ר' משה טברסקי, בעלה בזיווג שני – ר' ברוך אברמוביץ מבענדער), מלכה (בעלה ר' פנחס העשיל מז'ינקוב), פסיה לאה (בעלה אדמו"ר רבי חיים הגר מאוטיניה), שבע (בעלה אדמו"ר רבי חיים מאיר יחיאל שפירא מדרוהוביטש).

סבא: אדמו"ר רבי שלום יוסף מסדיגורה (מצד אביו), אדמו"ר רבי דוד האגר מזאבלטוב בעל "צמח דוד" (מצד אמו).

סבתא: הרבנית בלומא רייזיל (מצד אביו), הרבנית פסיה לאה (מצד אמו).

נולד במוצאי שבת כ"ח חשוון ה'תרל"ט בעיר בוחוש [בוהוש] (רומניה) ונקרא 'יעקב' היות ובפרשת השבוע בו נולד [פרשת תולדות] מוזכר אודות הולדת יעקב אבינו.

למד עם ארבעת אחיו הגדולים ואביו השגיח על דרך לימודו וחינוכו.

בגיל 4 שודך עם בתו של אדמו"ר רבי ישראל פרידמן מהוסיאטין. בגיל 10 נערכו האירוסין בעיירה סדיגורה (אוקראינה) ולאחר נישואיו בחודש כסלו ה'תרנ"ה עבר להתגורר בסמוך לחותנו בעיר הוסיאטין (אוקראינה). לא יצא מביתו ללא צורך ושקד יומם ולילה על לימוד התורה על פי סדר שקבע לעצמו ושמר עליו בעקביות, בד בבד למד גם היסטוריה, מתמטיקה, פילוסופיה ושפות שונות, נודע כבעל זיכרון מופלא ולאחר שקרא או למד פעם אחת ידע בעל פה, אף אל פי כן חזר שוב ושוב על לימודיו.

בי' אלול ה'תרנ"ו נפטר אביו.

עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה עבר עם חותנו לעיר באד הומבורג פור דר הוהא (גרמניה) וכעבור זמן עבר עם חותנו להתגורר בעיר ווינה (אוסטריה). על אף הפצרות החסידים סרב בתוקף לקבל על עצמו עול אדמו"רות, יחד עם אדמו"ר רבי חיים מאיר יחיאל שפירא מדרוהוביטש ואדמו"ר רבי שלמה חיים פרידמן מסדיגורה ייסד את חברת "ישוב ארץ ישראל". בשנת ה'תרפ"א השתתף כציר מטעם תנועת "המזרחי" בוועידת קרן היסוד הראשונה שהתקיימה בלונדון. בשנת ה'תרפ"ה מונה לחבר מרכז המזרחי במרכז אירופה ובבלקן, סבל מרדיפות מצד מתנגדי הציונות אך טען כי אין סתירה בין הדת והציונות וביהדות הדת והלאומיות הינן משולבות.

עודד את עלייתם של חסידי הוסיאטין ובוהוש לארץ ישראל ובחודש טבת ה'תרצ"ז עלה עם חותנו לארץ ישראל והתגורר בבית חותנו בתל אביב. מיעט בשינה ושקד על לימוד התורה גם בזמן הארוחות בין הגשת מאכל אחד למשנהו וגם כאשר יצא לנופש. כתב הערות בשולי דפי הש"ס, השולחן ערוך, ספרי הלכה, מוסר, חסידות, קבלה ומחזורים ולבקשת חותנו נהג במהלך סעודה שלישית של שבת לומר דברי תורה לחסידים שהצטופפו סביבו, ביום שישי לאחר חצות היום טבל במקווה והסתגר בחדרו על מנת לכתוב את דברי התורה שיאמר ובמוצאי שבת לאחר סעודת מלוה מלכה שוב הסתגר בחדרו וכתב את הדברים שאמר במהלך הסעודה השלישית. לעיתים נתבקש על ידי חותנו להקריא לפניו פדיונות [קוויטל] שהגיעו בדואר.

לאחר פטירת חותנו בכ"ט כסלו ה'תש"ט מילא את מקומו בהתאם לצוואתו כאדמו"ר השלישי לחסידות הוסיאטין. התפרסם בבקיאותו בתורת הנגלה ובתורת הנסתר, תלמוד בבלי וירושלמי, פוסקים, ספר הזוהר, ספרי קבלה חסידות ומחקר. עם זאת נודע בענוותנותו ובאהבתו לכל יהודי ולארץ ישראל, טען כי ישוב הארץ מביא להתעוררות עליונה לקראת הגאולה ותיקון העולם והיה יחיד בין אדמו"רי דורו שכל שנה ביום העצמאות הסב לשולחן יחד עם חסידיו. נהג להזכיר ולשוחח אודות צדיקים, ויראת השמים התמימה שלו הייתה לשם דבר. בחל במידת הגאווה ובצביעות ואילו מידת האמת הייתה טבועה בכל דיבוריו ואורחותיו. מיעט בדיבור וכל מילה שהוציא בשפתיו הייתה מדודה ושקולה. קיבל כל אדם בסבר פנים יפות, אמר כי אינו שוכח כל מי שהיה אצלו אפילו פעם אחת ותדיר התפלל עליהם. רבים נהרו לביתו ברחוב ביאליק 19 לקבל את ברכתו ועצתו והפנו אליו את שאלותיהם בענייני הלכה, גם חסידים של אדמו"רים אחרים וגם בני ישיבות ליטאיות.

בצוואה שכתב בט' אדר ראשון ה'תשי"ד ביקש שיסדרו את שהעלה על הכתב משיחותיו בסעודה שלישית של שבת ואת הראויים יביאו לדפוס.

במהלך עשרת ימי תשובה ה'תשי"ז חלה והועבר לבית הרפואה, לעיתים קרובות איבד את הכרתו ולמרות שהרופאים ציוו עליו לא להתאמץ המשיך כהרגלו לשקוד על לימוד התורה. כעבור כחודש השיב את נשמתו ליוצרה.

מספריו:

•    אהלי יעקב