מורו: ר' יוחנן.
אמורא מהדור השני לאמוראים. בכל מקום שנכתב בתלמוד הבבלי 'שלחו מתם [משם]' או 'מחכו עלה במערבא' הכוונה היא לר' יוסי בר חנינא (סנהדרין י"ז/ב').נסמך לרבנות ע"י מורו (סנהדרין ל'/ב') אולם פעמים רבות חלק עליו.היה בקי בהלכות, כיהן כדיין (בבא קמא ל"ט/א') וכונה 'גברא רבה' (בבא קמא מ"ב/ב').אמר שכל המברך על כוס מלא זוכה ונוחל שני עולמות - העולם הזה והעולם הבא (ברכות נ"א/א').נודע כדרשן מופלג ואמר: 'כל מי שאומר דברי תורה ברבים ואינן ערבין על שומעיהן כדבש זה שבא מצוף נוח לו שלא אמרן' (שיר השירים רבה ד'/י"א), טען כי התוכחת מביאה לידי אהבה ואף הוכיח את שומעיו בדברי נועם 'כל אהבה שאין עמה תוכחה אינה אהבה' (בראשית רבה נ"ד/ג').שני בניו מתו בזה אחר זה ועל כן התירו לו להתרחץ בצונן במהלך ימי השבעה (תענית י"ג/א'), בן אחותו [ר' יהודה] שהיה מהדור השלישי של האמוראים מסר הלכות בשמו.לאחר פטירתו נגלה בחלום לר' זירא ואמר לו כי הוא נמצא בגן עדן יחד עם ר' יוחנן (בבא מציעא פ"ה/ב').