רבי יוסף גנאסיא

תאריך הילולא: ח' תמוז מקום קבורה: ישראל

אביו: ר' דוד.
אמו: מרת זהירה.
אשתו: הרבנית רוז בנדקיא.
בניו: דוד, ר' דניאל, יהודה ויעקב.
בנותיו: הלן, ז'ולי, ססיל ופורטונה שמחה.
אחיו: בנימין ור' ישראל.
אחיותיו: חנינה ומא-לאה.
סבא: ר' מרדכי (מצד אביו), ר' זעפראן (מצד אמו).
מורו: ר' דוד כהן.
מתלמידיו: ר' מיכאל שרביט.

נולד בד' כסלו ה'תר"ם באלג'יריה.
למד בישיבת "עץ חיים" בעיר קונסטנטין (אלג'יריה) ונשא לאישה את הרבנית רוז בנדקיא לבית דוכאן.
שימש כדיין יחד עם ר' סידי פרג' חלימי ור' שמעון דוכאן [גיסו] ונבחר לכהן כרב הראשי לקהילת היהודים בקונסטנטין.
מונה לראש ישיבת "עץ חיים" בה למדו גם את השפה הערבית, חיבר ספרי לימוד רבים כעזר לתלמידיו בישיבה ובשאר מוסדות החינוך של קהילת היהודים וביניהם שני ספרי לימוד המסבירים פילוסופיה יהודית לתלמידים מתחילים. כאיש חינוך הופקד על מערכת החינוך היהודית בקונסטנטין ונמנה על תומכי המפעל החינוכי של כי"ח [כל ישראל חברים] באלג'יריה אשר שימש כתחליף לבתי הספר הממלכתיים הצרפתיים שלא שילבו לימודי יהדות.
כתב למעלה מ – 130 חיבורים בשפות עברית ויהודית ערבית העוסקים בתנ"ך [תורה, נביאים, כתובים], הלכה, בלשנות, היסטוריה יהודית, פילוסופיה יהודית, קבלה, פיוט ותפילה. עסק בתמצות שו"תים, פירש ותרגם את ההגדה של פסח ואת מגילת אסתר. תרגם לערבית יהודית והוציא לאור יחד עם פרשנותו את ששה סדרי המשנה, ה"יד החזקה" לרמב"ם [רבי משה בן מימון] ואת כל פירוש הרי"ף [רבי יצחק אלפסי] על התלמוד. שקד על עריכת אגדות התלמוד "בן דוד". עסק גם בתרגום ספרי היסטוריה יהודית כגון "תולדות מלחמת היהודים נגד הרומאים" של יוסף בן מתתיהו וספרות כגון "אהבת ציון" של אברהם מאפו. הוציא לאור ופרסם מספר רב של ספרים העוסקים בפרשנות המקרא, תרגם ספרי יהדות קדומים לעברית וצרפתית, חיבר מילון ארמי-צרפתי ומילון צרפתי-עברי-ערבי. פישט ספרי יסוד בתחום מחשבת ישראל, כגון: "דרך צדיקים" על "מסילת ישרים" ו"חוק דוד" בתורת הנסתר ועל מפעל התרגום הענק זכה לכינויים "אבן תיבון של העת החדשה" ו"חותם תקופה".
משנתו החינוכית התבססה על העיקרון לפיו יש לטפח תלמיד המפגין בקיאות בהיקף רחב של נושאים הנלמדים בקשת רחבה של תכנים לימודיים. האמין שכל יהודי בכל רמה רוחנית יכול ללמוד תורה ולפיכך תרגם, קיצר ופישט תכנים יהודיים מגוונים על מנת לחבבם על כל הציבור על רבדיו השונים.
בעטיו של השלטון הצרפתי באלג'יריה נקט בגישה של פתיחות סלקטיבית לתרבות הצרפתית שפקדה את קהילות היהודים. למד את השפה הצרפתית על בוריה, שרת בצבא הצרפתי והכיר את יסודות התרבות הצרפתית באורח מעמיק אולם לא קשר את גורלו עם צרפת או עם ישויות יהודיות הנאמנות לצרפת, פרסם את יצירותיו בספרות ובשירה בעברית ובערבית יהודית [השפות המסורתיות של יהודי אלג'יריה] ולא בצרפתית ופעל להעלאת קרנה של המנהיגות המסורתית והרבנית שנחלשה בעקביות מאז תחילת השלטון הצרפתי באלג'יריה. מתוך הבנה ולא מתוך השלמה נהג בסובלנות כלפי החברה היהודית באלג'יריה שהייתה נתונה לתהליכי נטישת ערכי המסורת, כל חייו הקפיד ללבוש את התלבושת המסורתית היהודית – ה'בורנוס' היות ולדבריו יש ללבוש השפעה על התוכן הפנימי, ייסד מנין מתפללים בשבת בבוקר עבור יהודים שבעל כורחם נאלצו ללכת לעבודה ולחלל את השבת, הקפיד להתפלל במניין זה ובמאור פנים נהג להושיט את ידו לברכת שבת שלום למתפללים שהמשיכו למקום עבודתם.
בשל קרבתו האנושית והאישית לבני קהילתו השפעתו הייתה רבה על קהילות היהודים באלג'יריה בפרט ועל מזרח המגרב בכלל. בדרשותיו הביע כיסופים לציון, עודד את העלייה לארץ ישראל ונמנה על מנהיגיה הרוחניים של התנועה הציונית בקונסטנטין. עם הקמת מדינת ישראל עמד בקשר עם הראשון לציון ר' בן ציון מאיר חי עוזיאל והתכתב עם חכמי ארץ ישראל. שלח מספריו לנשיא יצחק בן צבי והתכתב עמו בנוגע להצלת כתביו.
בשנת ה'תשכ"א זכה בפרס צדוק כאהן על תרגום ה"יד החזקה" לרמב"ם לערבית יהודית.
בשנת ה'תשכ"ב עלה לארץ ישראל יחד עם תלמידיו והתגורר בדימונה אך לאחר כחודש וחצי השיב את נשמתו ליוצרה.
מספריו:
•   אורה ושמחה ספר הרמב"ם
•   בנין שלמה (ק)
•   בן דוד
•   זבד טוב
•   זכור ושמור (ק)
•   חלק בנימין (ק)
•   ילדה מילכה
•   כיבוד אב ואם
•   מלאכת עבודה
•   נשמת כל חי: תרגום ששה סדרי משנה
•   פטירת משה
•   שי למורא
•   שיר בן דוד
•   תפילת משה

תמונת הצדיק באדיבות מכון "גיא ינשא" בראשות ד"ר יוסף שרביט [נכד הצדיק]
המוציא לאור של הספרים אודות תולדות יהודי אלג'יריה

דרכי גישה

דימונה: בית החיים.