המקובל רבי חיים סינואני
תאריך הילולא: כ''ז אדר מקום קבורה: ישראל
fjrigjwwe9r0tbl_mysite_mytzadik:tzadikdes
אביו: ר' יחיא [זכריה].
אמו: מרת ימאן.
בניו: אברהם ועובדיה.
בנותיו: אורה (צוברי) ויונה.
אחיו: יהודה, ר' שלמה.
אחותו: מרת מזל משולם.
סבא: ר' דוד (מצד אביו).
מוריו: המקובל רבי דוד יעיש חדאד, המקובל רבי שלמה בן יוסף טאביב.
מתלמידיו: המקובל רבי זכריה חומרי, המקובל רבי מרדכי שרעבי, ר' עמרם צוברי.

נולד בט' תשרי ה'תרנ"ח בעיירה סנואן (תימן) למשפחת בידה.
אמו נהגה להניח את עריסתו בסמוך לקיר הבית שמצדו השני היה בית מדרש על מנת שאוזניו יקלטו את דברי התורה, כאשר גדל החל ללמוד תורה עם אביו וניכר בכושר זכרונו המופלא ובמידותיו הנעלות. לאחר שאביו הסמיכו לרבנות למד בישיבה שבעיירה ג'בל צבר ובעיירה מועייצרה, העמיק בלימוד כל ספר חדש שהגיע לישיבה וכתב חידושי תורה בשולי הספרים או על גבי דפים בודדים, סלד מפלפולי סרק והתפלל רבות לזכות לאמיתה של תורה ולהינצל מגאווה. עמל על זיכוך מידותיו, מיעט בשינה ובאכילה, התנזר מתענוגות העולם והסתפק במועט. בגיל 15 החל ללמוד את ספר הזוהר הקדוש ובאחד הלילות נגלו אליו בחלום רבי שמעון בר יוחאי ורבי אלעזר ופירשו מאמר אחד מדבריהם בספר הזוהר.
בגיל 18 נשא אשה ובכדי שיוכל להמשיך לשקוד על לימוד התורה סרב לבקשת מוריו למנותו כחבר בבית הדין. בט"ו טבת ה'תרע"ט נפטר לפתע אחיו – יהודה בהגיעו לגיל 18.
לאחר פטירת מוריו [המקובל דוד יעיש חדאד והמקובל שלמה בן יוסף טאביב] נעתר להפצרות מנהיגי הקהילה ובשנת ה'תרפ"א החל לכהן כראב"ד [ראש אב בית דין] בסנואן וסביבותיה, בני חמד, בני עבס, דאמגי, חרף אל היגה, מועייצרה ומורבעה. נודע כבקי בכל הש"ס והשולחן ערוך עם כל המפרשים, ספרי ראשונים ואחרונים. ידע בעל פה את סידור הרש"ש ואת ספרי ר' חיים ויטאל ונהג לשנן אותם במחשבתו. השיב לשאלות שהופנו אליו מכל תימן וכתב חידושי תורה. על אף שסבל מחולי השבר נדד בין הכפרים והעיירות בכדי לעודד ולבדוק את הטעון תיקון בכל ענייני הדת. הזהיר את השוחטים לעיין במקור ההלכות ולא להקל על פי קיצורי דינים וחיבר שיר תוכחה לשוחטים ולבודקים. נלחם עד חרמה בפורצי גדרי הדת ועורר את כל חכמי דורו לפעול ולהשיב את החוטאים מדרכם. השכין שלום בין אדם לחברו ובין איש לאשתו ובעת הצורך נפגש עם המושלים הגויים ושכנע אותם להיטיב את יחסם אל היהודים. ישן כ – 3 שעות בחצי הראשון של הלילה ופעמים רבות התעורר וביקש מזוגתו להדליק את הנר על מנת שיוכל לכתוב את חידושי התורה שנתגלו לו משמים. כל לילה ערך 'תיקון חצות' ושקד על לימוד התורה. כתב פיוטים בארמית, בעברית ובערבית, קינות על חורבן בית המקדש ושיר תוכחה שנהג לומר כל יום טרם עלות השחר. למרות טלטולי הדרך הקשים נהג לעלות יחף לקברי צדיקים ובמיוחד לקברו של רבי שלום שבזי ולהתפלל להצלחת עם ישראל. ייסד בסנואן ישיבה ודרש מתלמידיו ללמוד כל סוגיה בעיון רב יחד עם מקורות מהמקרא מהמשנה ומספרי גדולי האחרונים. התפרסם כבעל רוח הקודש והמונים נהרו לקבל את עצתו וברכתו, היה בקי בחכמת "גורל החול" [המיוחס ליוסף הצדיק ולדניאל איש חמודות] אולם הפסיק לעסוק בחכמה זו לחלוטין וטען שכיום לא כדאי להשתמש בסגולות, כתב קמעים גם לגויים שהתגוררו בתחום שיפוטו וראו בו קדוש הפועל ישועות ופעמים רבות קידש שם שמים ועל אף העוני בביתו לא הסכים לקבל משכורת מקופת הקהילה.
בשנת ה'תש"ב החליט לעלות לארץ ישראל ונסע עם משפחתו ומשפחת אחיו (ר' שלמה) לעדן (תימן), בדרכם נתפסו והוכו על ידי שוטרים שמונו מטעם השלטון הבריטי לעצור את היהודים טרם הגיעם לעדן. זוגתו ובתו הצעירה נלקחו לחקירה ואילו אשת אחיו ושלושת ילדיהם נאלצו לשוב לסנואן ובדרך הוכו על ידי שודדים וכתוצאה מכך הילדים נפטרו ואשת אחיו הצליחה לשוב לעדן רק כעבור שנתיים. היות ולא קיבל אשרת עליה לארץ ישראל החל ללמוד בישיבת "התורה והמצוה" וכאשר נודעה גדולתו הסכים לבקשת אב"ד – ר' יחיא אברהם ומונה כחבר בבית הדין בעדן. עבר תלאות במחנה חאשד ובי"ג תמוז ה'תש"ח נאסר יחד עם 16 רבנים נוספים והואשם כמנהיג כנופיה אלימה. לאחר מאמצים רבים והשתדלויות שוחרר בי"ח אב ובסוף שנת ה'תש"ח עלה לארץ ישראל.
התגורר עם משפחתו במחנה עתלית וכעבור תקופה קצרה עבר לכפר יהודיה [יהוד]. סרב להפצרות לקבל משרה רבנית הנשלטת על ידי מוסדות השלטון החילוניים ואסר להשתתף בבחירות לכנסת ולעיריות אפילו למפלגות "חרדיות", הקדיש את זמנו ללמד תורה ולא השתתף בשמחות ואירועים חגיגיים. הסתפק באכילה מועטה ורק לכבוד שבת אכל מעט עוף, בימים מיוחדים נהג לעשן סיגריה תוך עריכת כוונות וייחודים. כל יום שבת לאחר חצות היום נהג ללמוד בספר "באר מים חיים" של ר' חיים מטשרנוביץ'. התנגד לגיוס בנות לצבא וסייע בהקמת בתי כנסת ותלמודי תורה. באהבתו לירושלים קרא לה ב-70 שמות אך מגודל צערו על החורבן ביקר בה רק פעם אחת.
לאחר שזוגתו נפטרה בשנת ה'תשי"ט הסתגר בביתו והתרחק מכל הסובבים. שקד על לימוד תורת הקבלה, הקפיד ללמוד את הקדמת המחבר לספר ורק לאחר שלמד ספר שלוש פעמים הכניסו לספרייה בביתו שמנתה אלפי ספרים ועל גביהם נהג לצייר ולרשום כוונות על פי העולמות העליונים בהתאם למעלת המחבר. בחודש תמוז ה'תשכ"ח הגיע לביתו המקובל ר' יוסף וולטוך ולאחר שקיבל תשובה תמציתית ומדויקת לשאלה עמוקה בקבלה החל לפרסמו וצדיקים נסתרים נהרו לביתו.
בתקופת החורף סבל מדלקת פרקים וכאבים בריאה השמאלית ובמשך כ – 20 שנה סבל בתקופת הקיץ ממחלת עור ונאלץ ללבוש בגדים קלים אך אף על פי כן הקפיד כל יום לטבול במקוה וערך תעניות וסיגופים. נודע באהבתו לכל יהודי, תמיד לימד סנגוריה על עם ישראל והתפלל לביטול גזירות מהפרט ומהכלל. סבלו של הזולת מאוד נגע לליבו. נודע כבקי בחכמת כף היד אולם גם כאשר הגיע אליו אדם בפעם הראשונה ידע בהסתכלות בלבד מי הוא ומה עבר עליו בחייו, מה מעשיו ולאיזו ברכה נזקק. בדרך כלל הניח את ידו על עורף המתברך כדי להכניע את המקטרגים שנבראו מעוונות האדם וכאשר ברך את תלמידיו נהג להצמיד את מצחו אל מצחם ולברך. נהג ללמוד ברצף מחצות יום שישי עד חצות של מוצאי שבת בלי לתת שינה לעיניו. כל שבוע נפגש עם אחד מתלמידיו בחנות הספרים "גיטלר" בתל אביב ולמד עמו במשך שעות. כתב פירושים על פי הסוד על כל תפילות השנה עם הכוונות השייכות להם וכן על מסכת אבות. חלק מחיבוריו מסר לאחד מתלמידיו [ורק לאחר פטירתו נתגלו כתבי ידו בכל מקצועות התורה].
בשנת ה'תשל"ז חלה במעיו אולם סרב לעבור צילום רנטגן וניתוח וכעבור יום שוחרר מבית הרפואה. בשנותיו האחרונות סבל ייסורים קשים, שעות ארוכות התפתל מכאבים, בקושי הסכים לאכול מעט ופעמים רבות אמר לתלמידיו 'חוששני ביותר לשנת ה'תשל"ט...' בחג סוכות שנת ה'תשל"ט אמר כי עד ראש חודש ניסן יפטר מהעולם ובמהלך החורף אמר לאחד מתלמידיו שנהג להביא לו מידי שנה מצות מהודרות לליל הסדר 'השנה אל תביא לי מצות'. בחודש אדר אמר 'גם בהיותי בעולם האמת אמשיך כדרכי להתפלל ולבקש רחמים לפני שוכן מעונים בשביל אלו שיעלו להתפלל על קברי'. ביום ראשון כ"ו אדר לאחר שמכאוביו גברו הובהל לבית הרפואה "השרון" בפתח תקוה ובערב השיב את נשמתו ליוצרה.
מספריו:
•    אמרות טהורות
•    ארזי לבנון
•    גובא דאריותא
•    כבוד א-ל מגיד הרקיע: על הזוהר
•    לקט שכחה ופאה
•    מצא חיים
•    מקום מקדש: על התורה
•    מתוקים מדבש ונופת צופים: על תיקוני הזוהר
•    עטרת תפארת: על התורה
•    קיצורי דינים
•    קרבן מנחה
•    קשוטי כלה: הלכות נישואין ואירוסין
•    ריח שמניך טובים: על התפילה
•    שאלות ותשובות
•    תורת חכם: על נביאים וכתובים

תמונת האוהל מפורסמת לעילוי נשמת איתן בן יצחק רפאל ז"ל
שנפטר בט"ז אייר ה'תשע"ב
באדיבות משפחתו שתחי'
דרכי גישה
fjrigjwwe9r0tbl_mysite_mytzadik:ways
יהוד: בכניסה לבית החיים – חלקה שבצד ימין, ראשון בשורה השישית.
(בסמוך ציוני אחיו-ר' שלמה ואחותו-מזל).
ציון אחיו (ר' שלמה) הנמצא בסמוך. נפטר: כ"ו סיון ה'תשנ"דציון אחותו (מזל) הנמצא בסמוך. נפטרה: י"ב אב ה'תשס"אהציון בתוך האוהל-שני מצד שמאל