אביו: מנוח.
אמו: צללפונית.
אחותו: נשיין [נשיק].
אשתו: דלילה (בזיווג שני).

"ויהי איש אחד מצרעה ממשפחת הדני ושמו מנוח, ואשתו עקרה ולא ילדה; וירא מלאך י-הוה אל-האשה, ויאמר אליה הנה-נא את-עקרה ולא ילדת והרית וילדת בן; ועתה השמרי נא ואל-תשתי יין ושכר, ואל-תאכלי כל-טמא; כי הנך הרה וילדת בן ומורה לא-יעלה על-ראשו כי-נזיר א-להים יהיה הנער מן הבטן, והוא יחל להושיע את-ישראל מיד פלשתים; ותבא האשה ותאמר לאישה לאמר איש הא-להים בא אלי ומראהו כמראה מלאך הא-להים נורא מאד, ולא שאלתיהו אי-מזה הוא ואת-שמו לא-הגיד לי; ויאמר לי הנך הרה וילדת בן, ועתה אל-תשתי יין ושכר ואל-תאכלי כל-טמאה כי-נזיר א-להים יהיה הנער מן-הבטן עד-יום מותו; ויעתר מנוח אל י-הוה ויאמר, בי א-דוני איש הא-להים אשר שלחת יבוא-נא עוד אלינו ויורנו מה-נעשה לנער היולד; וישמע הא-להים בקול מנוח, ויבא מלאך הא-להים עוד אל-האשה והיא יושבת בשדה ומנוח אישה אין עמה; ותמהר האשה ותרץ ותגד לאישה, ותאמר אליו הנה נראה אלי האיש אשר-בא ביום אלי; ויקם וילך מנוח אחרי אשתו, ויבא אל-האיש ויאמר לו האתה האיש אשר-דברת אל-האשה ויאמר אני; ויאמר מנוח עתה יבא דבריך, מה-יהיה משפט הנער ומעשהו; ויאמר מלאך י-הוה אל-מנוח, מכל אשר-אמרתי אל-האשה תשמר; מכל אשר-יצא מגפן היין לא תאכל ויין ושכר אל-תשת וכל-טמאה אל-תאכל, כל אשר-צויתיה תשמר... ותלד האשה בן ותקרא את-שמו שמשון, ויגדל הנער ויברכהו י-הוה; ותחל רוח י-הוה לפעמו במחנה-דן, בין צרעה ובין אשתאל" (שופטים י"ג/ב'-כ"ה).
נמנה על שבט דן והיה חיגר בשתי רגליו (סנהדרין ק"ה/א').
"וירד שמשון תמנתה, וירא אשה בתמנתה מבנות פלשתים; ויעל ויגד לאביו ולאמו ויאמר אשה ראיתי בתמנתה מבנות פלשתים, ועתה קחו-אותה לי לאשה [מצודת דוד – כי גיירה טרם לקחה...]; ויאמר לו אביו ואמו האין בבנות אחיך ובכל-עמי אשה כי-אתה הולך לקחת אשה מפלשתים הערלים, ויאמר שמשון אל-אביו אותה קח-לי כי-היא ישרה בעיני" (שופטים י"ד/א'-ג') "ואביו ואמו לא ידעו כי מי-הוה היא כי-תואנה הוא-מבקש [רש"י – עלילה להתגרות בם] מפלשתים..." (שופטים י"ד/ד').
"...והנה כפיר אריות שאג לקראתו; ותצלח עליו רוח י-הוה וישסעהו כשסע הגדי ומאומה אין בידו" (שופטים י"ד/ה'-ו').
"ויהי מימים בימי קציר-חטים ויפקד שמשון את-אשתו בגדי עזים ויאמר אבאה אל-אשתי החדרה, ולא-נתנו אביה לבוא; ויאמר אביה אמר אמרתי כי-שנא שנאתה ואתננה למרעך, הלא אחותה הקטנה טובה ממנה תהי-נא לך תחתיה; וילך שמשון וילכד שלש-מאות שועלים, ויקח לפדים ויפן זנב אל-זנב וישם לפיד אחד בן-שני הזנבות בתוך; ויבער-אש בלפידים וישלח בקמות פלשתים, ויבער מגדיש ועד-קמה ועד-כרם זית" (שופטים ט"ו/א'-ה') לאחר שנודע לפלשתים כי שמשון עשה זאת בגלל שחותנו לקח את אשתו ונתנה למרעהו, שרפו את אשתו ואת אביה "ויאמר להם שמשון אם-תעשון כזאת, כי אם-נקמתי בכם ואחר אחדל; ויך אותם שוק על-ירך מכה גדולה..." (שופטים ט"ו/ז'-ח'), לאחר שהסגירו אותו לפלשתים "...ותצלח עליו רוח י-הוה ותהיינה העבתים אשר-על-זרעותיו כפשתים אשר בערו באש וימסו אסוריו מעל ידיו; וימצא לחי-חמור טריה, וישלח ידו ויקחה ויך-בה אלף איש" (שופטים ט"ו/י"ד-ט"ו).
"ויהי אחרי-כן ויאהב אשה בנחל שורק, ושמה דלילה" [שפוט השופטים – הראשונה גייר ושינה שמה לשם יהדות, אבל זו לא נתגיירה ונשאר שמה דלילה וכן אמר בירושלמי שבתמנתה דרך נשואין היה ולא בעזה...] (שופטים ט"ז/ד'). למרות ניסיונותיה לגלות את הסוד לכוחו הרב שלוש פעמים התל בה אולם "ויהי כי-הציקה לו בדבריה כל-הימים ותאלצהו, ותקצר נפשו למות; ויגד-לה את-כל-לבו ויאמר לה מורה לא-עלה על-ראשי כי-נזיר א-להים אני מבטן אמי, אם-גלחתי וסר ממני כחי וחליתי והייתי ככל-האדם... ותישנהו על-ברכיה ותקרא לאיש ותגלח את-שבע מחלפות ראשו, ותחל לענותו ויסר כחו מעליו; ותאמר פלשתים עליך שמשון, ויקץ משנתו ויאמר אצא כפעם בפעם ואנער והוא לא ידע כי י-הוה סר מעליו; ויאחזוהו פלשתים וינקרו את-עיניו, ויורידו אותו עזתה ויאסרוהו בנחשתים ויהי טוחן בבית האסורים" (שופטים ט"ז/ט"ז-כ"א), "על שטימא עצמו בגויה היא גרמה לו לאותו גילוח" (במדבר רבה י"ד/ט').
"ויקראו לשמשון מבית האסורים ויצחק לפניהם ויעמידו אותו בין העמודים... והבית מלא האנשים והנשים ושמה כל סרני פלשתים, ועל-הגג כשלשת אלפים איש ואשה הרואים בשחוק שמשון; ויקרא שמשון אל י-הוה ויאמר, א-דני י-הוה זכרני נא וחזקני נא אך הפעם הזה הא-להים ואנקמה נקם-אחת משתי עיני מפלשתים; וילפות שמשון את-שני עמודי התוך אשר הבית נכון עליהם ויסמך עליהם, אחד בימינו ואחד בשמאלו; ויאמר שמשון תמות נפשי עם-פלשתים ויט בכח ויפול הבית על-הסרנים ועל-כל-העם אשר-בו ויהיו המתים אשר-המית במותו רבים מאשר המית בחייו; וירדו אחיו וכל-בית אביהו וישאו אתו ויעלו ויקברו אותו בין צרעה ובין אשתאול בקבר מנוח אביו, והוא שפט את-ישראל עשרים שנה" (שופטים ט"ז/כ"ה-ל"א).
בתלמוד ירושלמי מובא כי שפט את ישראל ארבעים שנה "ללמדך שעשרים שנה שפט את ישראל בחייו ועשרים שנה אחר מיתתו היה מוראו של שמשון על פלשתים וישבו בהשקט" (במדבר רבה י"ד/ט').