fjrigjwwe9r0tbl_mysite_mytzadik:tzadik
אביו: ר' ישראל.
בנו: ר' ישראל.
אחיו: ר' אליעזר ור' יהושע רפאל (בעל "שדה יהושע").
סבא: ר' משה (מצד אביו), ר' יהושע שונצינו [צונצין] בעל "נחלה ליהושע" (מצד אמו).
מוריו: ר' יוסף מטראני [המהרי"ט], המקובל רבי יוסף סאמיגה (בעל "מקראי קדש"), ר' צמח נרבוני.
מתלמידיו: ר' אברהם וילייסיד [בן אחותו], ר' אהרן ששון [בן אחותו].
נולד בשנת ה'ש"ס בעיר קונסטנטינופול [איסטנבול] (טורקיה).
בצעירותו למד בישיבת ר' צמח נרבוני ור' יוסף סאמיגה ולאחר מכן עבר לישיבת ר' יוסף מטראני. ניכר בקדושתו, גדולתו בתורה ובקיאותו בכל הש"ס והפוסקים. מורו [המהרי"ט] שהבחין בכישרונותיו המיוחדים ברכו שיזכה לכתוב חיבור על ספר מצוות גדול ועל מנת שלא יהיו לו טרדות פרנסה השיאו בשנת ה'שע"ח לבתו של הגביר ר' דוד הכהן מהעיר אדירנה (טורקיה).
בגיל 21 החל לכתוב את חיבורו "דינא דחיי" על הסמ"ג [ספר מצוות גדול].
במשך כ – 20 שנה כיהן כמורה הוראה בעיר הולדתו, התפרסם כפוסק הלכה הבקי ב"שולחן ערוך" והשיב לשאלות הלכתיות שהופנו אליו מערים שונות. בשנת ה'ת' מונה לאחראי על איסור והתר בכל העיר קונסטנטינופול, כעבור זמן קצר נפטרה אחותו הבכירה שהייתה נשואה לר' יצחק ששון ולאחר מכן גם זוגתו חלתה ונפטרה.
בשנת ה'ת"א נשא לאשה את נכדתו של ר' שלמה הלוי מסלוניקי (יוון) ובתחילת שנת ה'ת"ג מונה לרב העיר טירה [דרומית לאיזמיר] (טורקיה). קבע תקנות הן בענייני הקהילה והן בענייני הדת, הנהיג תשלום שכר קבוע לשוחטים ולבודקים [שו"ב] וביטל את המנהג לקשט בחג פסח את הבתים בכלים העשויים חרס, בדיל ונחושת שהשתמשו בהם בימות השנה. בשנת ה'תי"ח נאלץ לשוב לקונסטנטינופול היות ורוב אנשי הקהילה עזבו את העיר וליהודים הבודדים שנותרו לא הייתה היכולת לשלם את משכורתו.
בשנת ה'תי"ט עבר להתגורר בעיר איזמיר (טורקיה) וסבל קשות מצד אחד מעשירי וראשי הקהילה שרדף אותו ואף הגיש נגדו תלונה בפני השלטון המקומי. השיב לשאלות הלכתיות שהופנו אליו ובתשובותיו לא היסס לחלוק אפילו על גדולי תורה ומבוגרים ממנו, בשנת ה'תכ"א גם רבני העיר [ר' בנימין מלמד ור' יצחק אשכנזי] הפנו אליו שאלה הלכתית שהגיע אליהם מיוון. מונה לראש הישיבה המקומית, דאג לחינוכו של הדור הצעיר ולביסוסן של תלמודי התורה ונתמך כלכלית על ידי הגביר ר' אברהם ארדיטי. בשנת ה'תכ"ג נאלץ לברוח לכפר הסמוך עקב מגיפה שפרצה באיזמיר.
לאחר פטירת ר' יוסף אישקאפה (בעל "עבודת משא") בכ"ו טבת ה'תכ"ב נענה לבקשת ראשי הקהילה למלא את מקומו כרב העיר איזמיר ולפסוק בדיני איסור והתר גיטין וחליצה ובראש חודש אייר ה'תכ"ה ראשי הקהילה צרפו אליו את ר' אהרן לפפה (בעל שו"ת "בני אהרן") ומינו אותו לפסוק בדיני ממונות. בענוותנותו התנגד לקבל פטור מתשלומי מיסי העיר וקימחא דפסחא כדין תלמידי חכמים. נלחם נגד כל פרצה בדרכי התורה, התריע נגד ההולכים לבתי משפט של גויים ואף שוכרים עורכי דין ומשלמים סכומי כסף גדולים יותר למי שגדול מחברו בשקרים ובתחבולות, לא וויתר על כבוד התורה ותלמידי חכמים והתנגד בתוקף לתנועת השבתאות.
במהלך כתיבת ספרו "חמרא וחיי" בשנת ה'תל"ג השיב את נשמתו ליוצרה.
מספריו:
• בעי חיי: על ארבעת הטורים (
ק1/
ק2/
ק3)
• דינא דחיי: על הסמ"ג (
ק1/
ק2)
• חמרא וחיי: על מסכת סנהדרין (
ק)
• שיירי כנסת הגדולה (
ק1/
ק2)