fjrigjwwe9r0tbl_mysite_mytzadik:tzadi

אביו: ר' מרדכי.
אמו: פרחה [שמחה].
אשתו: כאתון.
בניו: ר' אברהם מעתוק, ר' אהרן, ר' מאיר, המקובל רבי מרדכי (בעל "לב המלך"), ר' משה ור' שמואל.
סבא: ר' משה (מצד אביו).

נולד בשנת ה'תק"ז בעיר בגדד (עיראק) לאחת המשפחות המיוחסות ביותר בעיראק.
מילדותו שקד על לימוד התורה. בגיל 15 ליווה מקובל גדול (ר' שמחה) שהגיע מארץ ישראל לעיראק להשתטח על קברו של יהושע בן יהוצדק ששימש ככהן גדול בבית המקדש השני וקבור בסמוך לבגדד, לאחר שהמקובל סיים את ביקורו ברך אותו שיהיה מושל וחכם גדול ומאז נעשה כמעיין המתגבר.
נודע בבקיאותו בתורת הנגלה, בתורת הנסתר ובקבלה מעשית. ניכר בקדושתו וזכה לגילויי אליהו הנביא, שלושת האבות ועזרא הסופר. שימש כשוחט, סופר סת"ם [ספרי תורה, תפילין, מזוזות], מוהל, אחראי על הקבורה ונהג לרחוץ את הנפטרים, בעל קורא, דרשן וחזן בבית הכנסת הגדול בבגדד וחיבר מעל 100 שירים ופיוטים כגון: על הנקודות, ברכת המזון, התעוררות בלילה ועוד שחלקם הוכנסו למחזור התפילה. לאחר שהייתה עצירת גשמים עלה לתיבה בבית הכנסת וכאשר התחיל את הפיוט "מדכר עבדכון קודמכון" [= ייזכר עבדכם לפניכם] מיד החלו לרדת גשמים ומאז הנהיג לומר פיוט זה ב"תפילת הגשם" בשמיני עצרת וב"תפילת הטל" בפסח ותיקן לומר לפני קריאת התורה בשחרית של יום הכפורים את הפיוט שחיבר בעצמו "שעה בא באימות" על מיתת שני בני אהרן.
בט"ז כסלו ה'תק"ס אמו נפטרה ובאותה שנה נפטר גם בנו (ר' משה).
בחודש אדר ה'תק"ע חתם יחד עם חכמי ונכבדי בגדד על איסור המשחק בקלפים. בשנת ה'תקע"ב מונה על הכתובות והקידושין, כל סדרי הנישואין בבגדד היו תחת פיקוחו ועל העורך חופה ללא הסכמתו הטילו עונש קשה.
ניחן בכישרונות מיוחדים ואהב אומנות, כתב את כל הפסוק "ארץ חיטה ושעורה..." (דברים ח'/ח') על גרגר חיטה אחד בלבד, הכין מעצים ומעופרת את צורת המשכן וכליו וצייר על גבי אריג כותנה לבן ועבה את מפת חלוקת הארץ ותוכנית בית המקדש השלישי ככתוב בספר יחזקאל.
כתב פירוש על תרי"ג מצוות לפי הקבלה ועל ספר "עץ חיים" (לר' חיים ויטאל), ערך סידור תפילה עם כוונות, סדר ספירת העומר על דרך הקבלה וקונטרס "קול תודה" הכולל וידוי גדול ונוסח אמירת "על חטא" לפי סדר תשר"ק אולם בשרפה שפרצה בבית נכדו (ר' שמעון ב"ר משה) בשנת ה'תר"ך רוב כתבי ידו נשרפו.
התפרסם כבעל מופתים, מומחה בכתיבת קמיעות וגם המוסלמים העריצו וכיבדו אותו. לאחר שריפא את בנו של אחד משרי השלטון בבגדד שכל הרופאים התייאשו ולא מצאו תרופה למחלתו, השר העניק לו במתנה חולצה מאוד יקרה עם דוגמא פרסית, מאז ניתן לו הכינוי "חכם ששון עג'מיי [=פרסי]", לדעה אחרת כינוי זה ניתן לו היות והייתה לו מינקת פרסייה.
בנו (ר' אהרן) נפטר בכ"ב חשון ה'תקע"ג, כעבור שנה בי"ט חשון ה'תקע"ד נפטר בנו (ר' מאיר) ובט"ז אדר ה'תקפ"ח נפטר בנו (ר' שמואל).
ביום שישי שנת ה'תק"ץ השיב את נשמתו ליוצרה.
מספריו:
•    אמרי ששון: מוסר (ק)
•    דבר בעתו (ק)
•    כנף רננים
•    ליל שמורים: על ההגדה
•    מזמור לאסף: על התפילה, דרושים ופיוטים (ק)
•    מרפא לנפש אילנא דחיי: על מצוות התורה על פי הקבלה
•    קול ששון (ק)
•    שדה לבן: סודות על מזמור קמ"ה (ק)
•    שלחנו של מקום
•    שם טוב
•    שמן ששון
•    שערי צדק
•    תהלה לדוד (ק)
•    תקופות ומזלות