אביו: ר' יהודה.
בניו: ר' יוסף דוד ור' חיים יהודה.
סבא: ר' יצחק (מצד אביו).
מתלמידיו: ר' חננאל ניפי ור' יהודה חי חזקיה מלאוידה.

בנו השלישי של ר' יהודה עלה לארץ ישראל יחד עם קבוצת עולים ובראשם עמד אביו אשר כיהן כנשיא ואב"ד בעיר אלגאזייר (אלג'יריה). בשנת ה'תקל"ט יצא ר' יעקב משה כשד"ר למרוקו ולארצות צפון אפריקה. בשנת ה'תקמ"ג התגורר בליוורנו (איטליה) והביא לדפוס את ספר אביו "מטה יהודה" על השו"ע. משנת ה'תקמ"ד כיהן כרב קהילת סיינה (איטליה) במשך 12 שנים וכרב קהילת פירארה (איטליה) במשך 10 שנים. בחתימתו בספריו נהג לרמוז על שאיפתו לחזור לארץ ישראל וכחרוז לשמו היה רושם "מרחמי ה' לא נתייאש, לשוב אל הר ציון לא נואש". בשנת ה'תקס"ג שב לארץ ישראל והקים בירושלים את ישיבת "חיים וחסד" בסיוע הגביר ר' חזקיה מנוח חיים רפאל מפירנצה (איטליה), עמד בראש הישיבה שבהתאם לאחת מתקנותיה נקבע כי אסור לתלמידי הישיבה לשאת משרה ציבורית או תפקיד אחר שיש בו כדי להפריע ולהטריד את התלמיד מלימודיו בישיבה ומלהיות תורתו אומנתו. בשנת ה'תקס"ו נבחר לתפקיד הראשון לציון.
טרם פטירתו בשנת ה'תקע"ז ציווה על סדר קבורתו והוראה זו נתקבלה למנהג ירושלים.