אביו: ר' יחיאל מיכל.
אמו: מרת סימציא.
אשתו: מרת שרה [סאניע] (בזיווג ראשון).
בתו (היחידה): מזיווג ראשון – פרידה (בעלה בזיווג ראשון – ר' אליהו חריף היילפרין מווילנה, בזיווג שני – ר' יהושע זליקין מסמולנסק).
מוריו: ר' משה הלוי הורוויץ (בעל "עמק השידים"), אדמו"ר רבי צבי אייכנשטיין מזידיטשוב (בעל "עטרת צבי").
מתלמידיו: ר' אברהם אלימלך פישמן.

נולד בי"ט אדר שני ה'תקס"ט בעיירה וולוצ'יסק (אוקראינה).
מכונה המלבי"ם – ראשי תיבות: מאיר ליבוש בן יחיאל מיכל.
מילדותו ניכר בכישרונותיו הנדירים והתפרסם כעילוי. בגיל 6 התייתם מאביו ואמו נישאה לר' אריה יהודא ליב הלוי [אב"ד העיירה וולוצ'יסק] שגידל והדריך אותו בלימוד התורה. בגיל 14 נשא לאישה את בתו של אחד מעשירי העיר אולם היות וזוגתו הייתה רגילה בחיי תפנוקים נאלץ לגרש אותה ולעבור לעיר וורשה (פולין). למד את תורת הנסתר עם אדמו"ר רבי צבי הירש אייכנשטיין מזידיטשוב (בעל "עטרת צבי"), בגיל 15 לערך ידע בעל פה את הספרים "עץ חיים" ו"פרי עץ חיים", החל לכתוב את ספרו "ארצות החיים" וכעבור כשנה וחצי שב לוולוצ'יסק. בכדי להכיר מקרוב את גדולי דורו, להציג בפניהם את כתב ידו ולקבל את אישורם לפסקיו נדד בארצות שונות – אשכנז, הולנד, הונגריה, צרפת ועוד וגדולי הדור עמם נפגש התפעלו מהיקף ידיעותיו ומעומק חכמתו.
בהמלצת ר' שלמה זלמן טיקטין החל בי"ב כסלו ה'תקצ"ח לכהן כרב הקהילה בעיר וורעשנא [מחוז פוזנא] (פולין) וכעצתו נשא לאישה את בתו היחידה של ר' פייביל אופצינסקי מהעיר לונצ'יץ שנתאלמנה מבעלה [ר' יקיר רוזנטל בנו של בעל "חמדת שלמה"]. כעבור כ-3 שנים בט"ו טבת ה'תר"א מאס ברבנות והחליט לעזוב את וורעשנא אולם 9 שנים לאחר עזיבתו בעל הדירה בה התגורר תבע אותו על תשלום שכר הדירה היות והקהילה לא שילמה את שכר הדירה בהתאם לתנאים בכתב הרבנות שהעניקו לו.
לאחר בחירתו בחורף שנת ה'ת"ר לרב בעיר קעמפן [קפנו] (אז פרוסיה כיום פולין) פנו המשכילים לממשלה בהשמצות ועלילות של שקר אודותיו במטרה לבטל את תוצאות הבחירות אולם שר הפנים לא התפעל מהתלונות והממשלה העניקה את הסכמתה לבחירתו. נלחם בתנועת ההשכלה והזהיר כי הטמיעה וההתבוללות אינן הפתרון לבעיית היהודים בתפוצות, החל לכתוב את פירושו על התנ"ך [תורה, נביאים, כתובים] ונודע בכינוי "הקמפנאי".
סרב להצעה לכהן כרב הקהילה בעיר פאפא (הונגריה). התפרסם כגאון וכדרשן מופלא הבקי בשפות שונות ובספרות הגויים ובשנת ה'תרי"ט נבחר גם בתמיכת "המשכילים" לכהן כאב"ד וכרב הקהילה היהודית בבוקרשט (רומניה). לאור המצב הרוחני הירוד בקהילה הדגיש בדרשותיו הראשונות את חשיבות שמירת השבת, כל ליל שבת דרש בעניין פרשת השבוע ומאות מאנשי הקהילה התאספו לשמוע את ביאוריו. קיבל את הסכמת המושל המקומי ותיקן את העירובין בעיר, חייב את השו"ב [שוחטים ובודקים] להראות את סכין השחיטה זה לזה קודם ואחר שחיטה וכל מי שיעבור על תנאי זה שחיטתו תהא פסולה וייפסל עולמית, נלחם בקהילת הקראים ששכנה בבוקרשט, אהב ורומם את בעלי המלאכה הפשוטים אוהבי הצדק והיושר, קרא תגר נגד ראשי הקהל שניצלו את מעמדם לטובת עצמם ועשקו את אנשי הקהילה ונאלץ להתמודד עם חבורת מתבוללים שהפיצו עליו שקרים והלשינו לפני השלטון כי אינו ראוי לקבל את אישור הממשלה הרשמי לכהן כרב הקהילה היות ואינו בקי בשפות. כאשר שר ההשכלה נפגש עמו והבחין כי אינו דובר רומנית, צרפתית ועל אף היותו נתין גרמני אינו מדבר גרמנית צחה טען כי אינו ראוי להיות רב של בירת רומניה ופרנסי הקהילה אסרו עליו לדרוש בבית הכנסת והפסיקו לשלם את משכורתו. בעקבות הלשנה לשלטונות כי הגיע לרומניה בכדי לרגל עבור גרמניה הובל למאסר בשנת ה'תרכ"ד ובמשפט צבאי נגזר דינו למות. לאחר שאדמו"ר רבי אברהם יעקב פרידמן מסדיגורא ביקש ממשה מונטיפיורי לפעול להצלתו, נענה נסיך רומניה לבקשת משה מונטיפיורי לשחררו ולהשיבו לתפקידו אך שרי הממשלה שקיבלו שוחד מהמלשינים הסכימו לשחרורו בתנאי שיעזוב את רומניה ותחת שמירה הדוקה הובל בעגלת זבל לגבול בולגריה. לאחר שבת המשיך לקונסטנטינופול (טורקיה), כעבור כחצי שנה – בראש חודש אלול הגיע לפריז (צרפת) ובחודש אדר ה'תרכ"ה עבר להתגורר בפרנקפורט דמיין (גרמניה).
בהגיעו לעיר לונצ'יץ (פולין) סרב לכהן בתפקיד רבני ושקד על לימוד התורה, זוגתו דאגה לפרנסתם וכאשר העסקים החלו לשגשג מינתה את אחד מאנשי העיר לעוזר, במשך הזמן הפקידה בידיו את כל ענייני המסחר וכעבור שנים אחדות גילתה כי רומתה על ידו וכל הונם אבד. על מנת לפרנס את משפחתו נאלץ לקבל עליו את עול הרבנות, אנשי הקהילה בלונצ'יץ ששמעו על הסכמתו לכהן כרב בעיר חרסון (רוסיה) חסמו את דרכו והפצירו בו לכהן כרב ואב"ד הקהילה, כאשר הבחין בדמעות על לחייה של זוגתו טען כי הבטיח לקהילת חרסון לכהן כרב לפחות שנה אחת והינו חייב לעמוד בדיבורו אולם כעבור שנה ישוב ויכהן כרב הקהילה בלונצ'יץ. בשנת ה'תרכ"ט החל לכהן כרב ואב"ד הקהילה בחרסון וסבל מהצקות והשמצות מצד המשכילים, כעבור שנה שב לכהן כרב ואב"ד הקהילה בלונצ'יץ אך היות ולא השתייך לזרם חסידי כלשהוא הפסיקו לשלם את משכורתו ובעקבות כך עזב את העיר ועבר להתגורר בבית בתו בעיר סמולנסק.
מונה לרב בעיר מוהילוב (רוסיה) והשיב לשאלות שהופנו אליו מרבנים, דאג לעניי העיר, קיבל כל אדם בסבר פנים יפות, רבים מאנשי הקהילה הגיעו לביתו לקבל את עצתו וברכתו ואף חלק מהמשכילים בעיר הוקירו וכיבדו אותו בגין פירושו על התנ"ך ובקיאותו בדקדוק השפה העברית. לאחר שראש המשכילים הלשין עליו בפני הממשלה נאסר עליו לדרוש ברבים, אחד מעשירי הקהילה קיבל את הסכמת שר הפלך להעניק לו בית ולהתיר לו לדרוש בביתו אולם לאחר שהתקבלה חוות דעת של שר הפלך בחרסון נגזר עליו בחודש אלול לעזוב את העיר תוך 24 שעות. חזר לסמולנסק ומשנת ה'תרל"ה החל לכהן כרב בקניגסברג [קלינינגרד] (רוסיה).
הזהיר כל אדם להרגיל עצמו לכוון את מעשיו כרצון הקדוש ברוך הוא כי זו תכלית כל הבריאה וכל יצורי עולם. שנא את השקר והתרמית ואהב את האמת ללא ויתורים ופשרות. ביום שבת בין השמשות נהג לערוך התבוננות וחשבון נפש. נודע בבקיאותו בהלכה, באגדה, בדרוש, בנגלה ובנסתר ובידיעותיו הנרחבות בפילוסופיה והנדסה. כתב מאות שירים ובפירושו לתנ"ך מראה כיצד המדרש נובע מדקדוק בלשון הכתוב.
בשנת ה'תרל"ט סרב לפניות לכהן כרב בניו-יורק (ארה"ב) והתקבל לרב בקרמנצ'וג. בדרכו לקרמנצ'וג הגיע לעיר וילנה ולאחר הדרשה שמסר לבקשת הקהילה בבית הכנסת ביקשו למנותו לדרשן אולם המשכילים הלשינו עליו לפני השלטון ושר הפלך של וילנה הזהיר את ראשי הקהילה שלא לאשר את מינויו. כאשר הגיע לעיר קוברין חלה וכשבועיים נשאר רתוק למיטתו, כשבועיים לפני ראש השנה הגיע לקייב (רוסיה) להיבדק אצל רופא אך מחלתו התגברה ובבוקר היום הראשון של ראש השנה שנת ה'תר"ם השיב את נשמתו ליוצרה.
מספריו:
• ארצות החיים: חידושים על שו"ע אורח חיים (ק)
• ארצות השלום: דרשות (ק)
• ארץ חמדה: דרשות על התורה (ק1/ק2/ק3/ק4/ק5)
• הכרמל (ק)
• התורה והמצוה: פירוש לתורה
• יאיר אור: ביאור למילים נרדפות (ק)
• מקרא קודש: פירוש לתנ"ך
• משל ומליצה (ק)
• שירי הנפש: על שיר השירים (ק)