אביו: ר' עבדאלה.
אשתו: הרבנית עמאם.
בניו: ר' אברהם, ר' יצחק ור' ציון מאיר.
בתו: הרבנית פרחה.
סבא: ר' יעקב (מצד אביו).

רוב שעות היממה העביר עם חבריו ותלמידיו בבית המדרש, התרחק מעמדות מרכזיות, התנזר מהנאות עולם הזה, חי בדוחק רב וסיגף עצמו. חינך את בניו לצניעות ומתינות, מעולם לא הגביה קולו והליכתו הייתה בנחת, אפילו את דלת ביתו היה סוגר בשקט להפליא. את חידושיו הרבים שכתב הניח באוצר הספרים של בית המדרש על מנת שהתלמידים יוכלו לעיין בהם. גדולי הדור ובראשם ר' יוסף חיים הפצירו בו להתמנות כדיין אך מרוב ענוותנותו סירב ואמר: 'איך אשב בבית דין, ישנם גדולים הראויים לכך יותר ממני ועוד שמא אטעה ח"ו באיזה פסק דין'. ר' עבדאלה סומך מינהו כראש ישיבה במדרש בית זילכה בה נשאר כל ימי חייו. מרוב חריפותו בלימוד והיות ולרוב היה קולע לדבריו של ר' משה שיף, כינוהו "המהרם שיף" שלנו. כאשר ראשי הקהילה ביקשו להוסיף על משכורתו, סירב לקבל את התוספת בטענה כי די לו לפרנסתו ואינו רוצה ליהנות יותר מכספי ההקדש שמא אין מגיע לו יותר.
אשתו (שהייתה בת דודו) נהגה עד השבוע האחרון לחייה לבשל בעצמה את מאכלי השבת לכל בני המשפחה, גם את התבלינים ומרכיבי המאכל השונים כתשה במו ידיה בכדי להזיע לכבוד שבת קודש [נפטרה בשנת ה'תרפ"ג בהגיעה לגיל למעלה מתשעים שנה].
ר' יחזקאל השיב את נשמתו ליוצרה בשנת ה'תרס"ו ובהלווייתו הספידו ר' יוסף חיים למעלה משעתיים הספד שהיה מורכב מארבעת חלקי הפרד"ס.

התמונה באדיבות יצחק כרמלי - עיתונאי וחוקר תפוצת ישראל 972-50-6925413