אביו: ר' צבי הירש מזבורוב.
אמו: חנה.
אשתו: הרבנית חיה שרה.
בנו (היחיד): ר' אלעזר ניסן.
בתו (היחידה): הרבנית חנה (בעלה אדמו"ר רבי אריה לייבוש ליפשיץ מווישניצא בעל "אריה דבי עילאי").
אחיו: ישראל.
סבא: ר' יצחק (מצד אביו), ר' אליעזר (מצד אמו).
סבתא: דרזיא (מצד אביו).
מוריו: המקובל אריה ליב הלוי (בעל "אבן פינה") [דודו-אח אמו], ר' יוסף מקולבושובה [דודו-אח אביו], ר' יעקב יצחק הלוי הורוויץ ["החוזה מלובלין"], ר' ישראל הופשטיין [המגיד מקוז'ניץ].
מתלמידיו: אדמו"ר רבי יקותיאל יהודה טייטלבוים מסיגט בעל "ייטב לב" [נכדו], אדמו"ר רבי מנחם מנדל פאנעט מדעש, אדמו"ר רבי צבי הירש פרידמן מליסקא.

נולד בשנת ה'תקי"ט בעיר פשמישל (פולין).
פירוש שם משפחתו "טייטלבוים" – עץ תמר.
מצעירותו שקד על לימוד תורת הנגלה ותורת הקבלה, היה בקי בעל-פה ב – 800 דפי גמרא, התפרסם כעילוי וגדולי דורו העריצו אותו.
בגיל 13 נשא לאישה את בתו של הגביר ר' ניסן מפשמישל ונסמך על שולחנו. נודע כבעל רוח הקודש וזכה לגילויים וחלומות נבואיים בהקיץ ובחזיונות הלילה, בגיל 17 היו לו תלמידים רבים וגדולי דורו שלחו אליו את שאלותיהם.
בשנת ה'תקמ"א נפטר חותנו ובשנת ה'תקמ"ד החל לכהן כאב"ד [אב בית דין] ור"מ [ראש מתיבתא] בעיירה שיניאווה (פולין). סבל מעוני ודוחק כלכלי אך הסתפק במועט וערך תעניות במשך ימים רצופים. מידי שנה כתב בפנקס קטן את סדר לימודיו ביום ובלילה במהלך השנה בתנ"ך עם מפרשים, מדרש, רמב"ם, טור, שולחן ערוך, ספרי שו"ת וחקירה, זוהר וספרי קבלה. נודע בביטחונו הגדול בה' ולא חשש מאיומיו של שר העיירה שכעס עליו ונשבע להזיק לו, טען כי אין לו פנאי לומר תהילים על כך היות והינו מאוד עסוק בלימוד התורה וכעבור ימים אחדים שר העיירה נהרג.
התנגד לדרכי החסידות וכונה "בעל ראש ברזל" אולם בהשפעת חתנו – אדמו"ר רבי אריה לייבוש ליפשיץ מווישניצא נסע אל ר' יעקב יצחק הלוי הורוויץ ["החוזה מלובלין"] והתקרב לדרך החסידות.
בחודש תמוז ה'תקמ"ו/ז נולד בנו היחיד – אלעזר ניסן שנקרא על שם התנא רבי 'אלעזר' וחותנו – ר' ניסן. כאשר בנו חלה בגיל 9 ונשקפה סכנה לחייו שלח שני אנשים לקברו של ר' אלימלך ליפמן בליז'נסק וציווה כי בהגיעם לחצר בית החיים יאמרו שנודרים פרוטה לצדקה בעד הנשמה אשר תלך ותגיד לנשמת ר' אלימלך כי הגיעו לקברו להתפלל לה' ואז ירוצו כל הנשמות הנמצאים שם להודיע לר' אלימלך היות ובעולם האמת דבר יקר הוא אצל נשמת המתים שיכולים להשתכר פרוטה שנותנים לתועלת נשמתם ובאותו זמן בדיוק בנו החל להבריא.
בשנת ה'תקס"ח החל לכהן כרב בעיר שאטוראליאויהיי [אויהל] (הונגריה) וייסד ישיבה לתלמידים הרבים שהתקבצו סביבו. בענוותנותו השתדל להסתיר את מדרגתו ועבודתו בקודש ושלח את הפונים אליו לישועה לצדיקים שונים אך לאחר פטירת המגיד מקוז'ניץ וה"חוזה מלובלין" בשנת ה'תקע"ה אלפים נהרו אליו כדי לקבל את ברכתו כולל גויים. השתדל לסייע לזולת ולגמול חסד עם המתים ופניו תמיד היו שוחקות. בתקופת הקיץ קיבל את הפונים אליו לפני תפילת מנחה ובחורף לאחר תפילת ערבית שנמשכה עד אחר חצות לילה ואז נהג לאכול מרק עם בשר. נהג לחלק קמיעות וריפא חולים באורח פלאי ולאחר שהתלבט אם ראוי ונכון להמשיך בחלוקת הקמיעות שמע בהקיץ קול מהשמים 'אל תירא כי איתך אני'. טרם נתן קמיע התפלל 'הלא לא למעני ולמען כבודי אני נותן הקמיע הזאת רק לכבודך יתברך שמך שידעו כי השם מושיע בעת צרה, אנא הושיעה נא שתפעול הקמיע לפלוני בן פלונית...'
כתב את חידושיו בקצרה וחידש הלכה כי מי שאינו מניח תפילין של ר"ת [רבינו תם] לא יכתבם. קיבל על עצמו לא לשתות שיכר לאחר שראה תלמיד חכם שהתרגל לשתות שיכר ובאחד הימים היה מוטל ברחוב שיכור כלוט. בשבת ובחגים לבש בגדים לבנים וכל לילה טרם ישן הכין את בגדי שבת בסמוך למיטתו כדי שיוכל לקום במהירות לקבל את פני משיח צדקנו. כאשר התעורר שקד על לימוד תורת הנגלה ולאחר מכן תורת הנסתר, התפלל לבד בחדרו בסמוך לחדר בו היה מניין ורק לאחר חצות היום סיים להתפלל ואכל פת שחרית. בצאתו מחדרו נהג לנעול את הדלת ואת כל התיבות עם מכתביו והקמיעות ואפילו לבני ביתו לא ניתנה רשות להיכנס. מראש חודש אלול ועד אחר חג סוכות נהג לדרוש בבית הכנסת כל שבת, בראש השנה, יום כיפור והושענא רבה ולעורר את הקהל לתשובה. בשמחת תורה עשה את ההקפות בשמחה וריקודים וזכה לראות בהקיץ נשמות צדיקים. בערב פסח נהג להתענות כי היה בכור ולא רצה לסמוך על סיום מסכת ובפסח מאוד החמיר, לא אכל מצות מלבד החיוב בשני הלילות הראשונים ולא שתה קפה. מעולם לא השתמש במותרות, לא עישן, לא נזקק למשקפיים ולא הזמין רופא לביתו.
לעת זקנתו כונה "סבא קדישא" ואמר כי זו פעם רביעית שהגיע לעולם ויודע באיזה דורות היה ובפעם הראשונה נמנה על יוצאי מצרים ושמו נכתב בתורה, בכל פעם היה מהאנשים המפורסמים בעולם אולם סכנה היה להוריד נשמה גדולה כזו לעולם. התחרט על שלושה דברים: 1. שסרב ללמוד את תורת הנסתר עם המקובל יצחק אייזיק הלוי (בעל "רזא מהנא") 2. בעת שהחל לכהן כרב בשיניאווה לא נפגש עם ר' אלימלך ליפמן מליז'נסק 3. לא הסכים לגלות.
כל ימיו התאבל על חורבן ירושלים, בתקופת בין המצרים ניכר על פניו גודל אבלו וביום תשעה באב היה בוכה ומתאונן עד חצות היום. ציפה לביאת המשיח, לא הסיח דעתו מהגאולה ואמר כי אם היה יודע בימי נעוריו כי יזקין ומשיח עדיין לא הגיע לא היה יכול לחיות מרוב צער.
בשנת ה'תר"א הפצירו בו להגיע לצ'צ'וביץ (סלובקיה) ולשמש כסנדק לנכד שנולד לבתו, בדרכו נצרך לנקביו אולם בעל העגלה שיקר כי הינם קרובים לעיר ועל כן השהה את עצמו, לאחר שהתאפק זמן רב לא הצליח להטיל את מימיו וסבל ייסורים גדולים. הרופאים לא הצליחו לרפא אותו ובשובו לשאטוראליאויהיי אמר לאנשי הקהילה לקבל את נכדו כרב וכל מי שיצטרך דבר ילך לבנו כי הוא יפעל בברכתו כפעולתו בקמיעות. ביום שבת הודה לה' שהניח לו מהייסורים והתפלל תפילת מנחה, אמר "אתה חונן..." ולא השגיח לדברי בנו כי שבת היום המשיך בברכה שאחריה "השיבנו אבינו..." ובאותו רגע השיב את נשמתו ליוצרה.
מספריו:
•    השיב משה: שו"ת (ק)
•    ישמח משה, ישיר משה, כליל תפארת, אבל משה, מור ולבונה, עסיס רמוני, יין הרקח, שיח ספונים, תוכחת חיים אמירה נעימה, אבקת רכל (ק1/ק2)
•    תפילה למשה: על תהילים