בנו: ר' שמעון.
מוריו: ר' חייא, ר' יהודה הנשיא.
מתלמידיו: ר' יוחנן, ר' שמעון בן לקיש [רשב"ל].

דור ראשון לאמוראי ארץ ישראל.
היה כהן, נודע בענוותנותו ועסק בגמילות חסדים עם העניים (תלמוד בבלי ערכין ו'/ב'). נתברך בעושר רב ובנכסים (תלמוד בבלי בבא בתרא י"ד/א') ובנותיו לא הסכימו להינשא אלא רק לבעל ממון (תלמוד בבלי קידושין י"א/א'), אחת מהן נישאה לר' יהודה [בנו של ר' חייא].
התגורר בעיר עכברא (תלמוד בבלי עבודה זרה ל'/א'). ייסד ישיבה שנקראה על שמו, כלכל את תלמידי הישיבה (תלמוד בבלי ברכות ט'/א') והתיר לעבד את השדות בשנת השמיטה בגין כובד המיסים שהטיל השלטון הרומי (תלמוד בבלי סנהדרין כ"ו/א').
פסק כי טבל אינו חייב במעשר עד שיראה פני הבית (תלמוד בבלי ברכות ל"ה/ב'). תפילין צריכין גוף נקי (תלמוד בבלי שבת ק"ל/א'), 'לעולם אל יעמוד אדם במקום סכנה ויאמר עושין לי נס שמא אין עושין לו נס ואם תימצי לומר עושין לו נס מנכין לו מזכויותיו' (תלמוד בבלי תענית כ'/ב').
האריך ימים ולעת זקנותו כהו עיניו, טרם פטירתו ציווה את בניו 'אל תקברוני לא בכלים לבנים ולא בכלים שחורים, לבנים שמא לא אזכה ואהיה כחתן בן אבלים. שחורים שמא אזכה ואהיה כאבל בין חתנים אלא בכלים האוליירין הבאין ממדינת הים' (תלמוד בבלי שבת קי"ד/א').