אביו: ר' יהודה (ר' הדאן).
בניו: ר' מאיר, ר' משה אהרון ור' רפאל.
סבא: ר' חיים  [הראשון] (מצד אביו).

נולד בשנת ה'תרכ"ה באסווירה (מרוקו).
נודע כצדיק נשגב שתפילותיו וברכותיו אינן שבות ריקם. שמו התפרסם והמונים פקדו את ביתו לבקשת ברכה, תפילה ועצה. באהבתו הגדולה לעניי ישראל חיזק ותמך כמנהג אבותיו בעניי מוגדור. נהג ללבוש מלבושים פשוטים, לשבת בין העניים, לעודד את רוחם, לשמחם וקרבם לתורה ומצוות. כל יום היה נכנס לביתו של אחד העניים, שואל מה הכינו לאכול ומבקש לאכול יחד איתם, לאחר ששימח אותם בירכם ונפרד מהם לשלום. לא אהב לאכול משולחנם של עשירים, היה אומר כי יראת ה' נקנית דווקא מתוך חיי עוני ודוחק ומוסיף 'היזהרו מבני עניים כי מהם תצא תורה'.
כל פעם שחילק צדקה לעניים נהג מייד לכבס את המטפחת בה הניח את הכסף, באחד הימים שאלוהו תלמידיו לפשר הדבר ור' חיים השיב 'הכסף הינו הלכלוך הגדול של העולם הזה, לכן כל פעם שאני מחלק את הכסף לעניים, מייד לאחר סיום החלוקה אני מכבס את המטפחת שלי מקליפות הלכלוך של העולם הזה'. נהג בכל מוצאי שבת קודש לערוך סעודת מלווה מלכה בה השתתפו רבים מאנשי העיר ובמהלכה היה לוקח את הכינור שלו ושר את הפיוטים של סבו (ר' חיים הראשון).
כ – 4 שנים לפני פטירתו עבר ממוגדור לקזבלנקה, טרם נסיעתו קרא לבנו והודיעו כי הוא חש שעבים שחורים מכסים את שמי היהדות וגזירות נוראות מאיימות על כן יש להתחזק בעבודת ה' להתפלל ולהתחנן להעביר את רוע הגזירה או לכל הפחות להקל אותה ולו במעט.
טרם פטירתו איבד את מאור עיניו אך תמיד ידע מי ניצב לידו וכיצד מראהו.
ביום רביעי שנת ה'תרצ"ח השיב את נשמתו ליוצרה.

תמונת הציון באדיבות "נתיבי חיים ומשה פינטו"
תמונת הצדיק באדיבות "אמנות יהודית" 050-5823050