אביו: ר' אפרים פישל.
אמו: שרה.
אשתו: פעריל (בזיווג ראשון), רבקה (בזיווג שני).
בנותיו: הרבנית רחל (בעלה ר' ישראל אבא ציטרן-רבה של פתח תקוה), הרבנית חנה (בעלה ר' אבא דוד גולדפיין).
מוריו: ר' מנדל ללונץ [סלוצקר], ר' משה יהושע יהודה ליב דיסקין ["השרף מבריסק"].
מתלמידיו: ר' ישראל אלטר ספרן.

נולד בשנת ה'תרי"ח בעיר רוגצ'וב [רהצ'וב] (בלארוס).
מילדותו ניכר בכושר תפיסתו הפלאי ובגיל 8 כבר היה בקי בכל מסכת נזיקין. המלמדים ברוגצ'וב טענו כי אין בכוחם ללמדו וכינו אותו "העילוי החצוף". למד עם אביו שנודע כבקי בכל התורה אך היות ובמהלך הלימוד היה צועק על אביו כי יש ללמוד את הגמרא אחרת ומביא ביאורים וחידושים משכלו המבריק בהגיעו לגיל 13 החליט אביו לשלוח אותו לישיבת סלוצק ללמוד יחד עם ר' חיים הלוי סולובייצ'יק מבריסק. כעבור שנה עבר לעיר שקלוב (בלארוס) ולמד יחד עם ר' משה יהושע יהודה ליב דיסקין ["השרף מבריסק"].
בגיל 18 נשא לאישה את בתו של הגביר ר' משה יהודה גורפינקל מוורשה (פולין), נסמך על שולחן חותנו שדאג לפרנסתו ובמשך כ – 8 שנים שקד על לימוד התורה יומם ולילה. לאחר שזוגתו נפטרה בשנת ה'תרמ"א נשא לאישה את אחותה שבעלה נפטר ונותרה אלמנה עם בן יחיד [יצחק] ובשנת ה'תרמ"ו לערך עבר להתגורר בשקלוב.
בשנת ה'תרמ"ח מונה בהמלצת אדמו"ר רבי שלמה זלמן שניאורסאהן מקופוסט (בלארוס) לרב קהילת חסידי חב"ד בעיר דווינסק [דאוגבפילס] (לטביה). השיב בקיצור רב לשאלות הלכתיות שהופנו אליו מכל העולם ובתשובותיו נהג לכתוב פעמים רבות 'עיין שם' בהכווינו למיקום התשובה לשאלה. בראשית מלחמת העולם הראשונה גורש על ידי הרוסים יחד עם יהודי הקהילה מדווינסק ועבר לפטרבורג (רוסיה). בד' חשון ה'תרפ"ד השיא את בנו החורג [יצחק] עם גיטל –  בתו של ר' חיים צבי שפירא [רבה של בברויסק], באותו יום קיבל רישיון יציאה מרוסיה ועל כן מיהר לשוב לדווינסק.
נודע בחריפותו ובקיאותו המופלאה בכל התורה, כתב תשובות רבות על שאלות הלכתיות אולם השתדל להסתיר את גדלותו ונחשב כאחד מל"ו צדיקים נסתרים בדורו. להיטותו לעסוק בתורה ניכרה בכל עת, למד מתוך התלמוד הבבלי והירושלמי, מכילתא, ספרא וספרי ללא מפרשים ופסק על פיהם בלבד. תמיד הרהר בלימוד התורה – גם כאשר ישב 'שבעה' דיבר בענייני תורה ללא הרף וכך עשה ב'תשעה באב', כאשר העירו לו שהדבר סותר את ההלכה השיב שאין לו ספק כי הוא עתיד להיענש על כך משמים אולם הוא מוכן להיענש על שקידתו בתורה. דרכו ההלכתית מיוחדת במינה – היא מבוססת על פירוק הדינים לפרטיהם וגם כאשר דן הלכה למעשה אינו נוטש את פלפוליו החריפים. מנקודת מבט כוללת טען כי בכל אחת מהמצוות יש להבדיל בין ה"פעולה" [מעשה המצווה עצמו] וה"נפעל" [תוצאת הפעולה]. התייחס אל הרמב"ם [רבי משה בן מימון] כאל רבו המובהק ושיטתו הפילוסופית ינקה רבות מכתבי הרמב"ם, הקדיש תשומת לב רבה לתוספתא ולתלמוד הירושלמי ועשה שימוש הלכתי באגדה. התנגד לציונות וכשבאו אליו מבקשי ברכות שילח אותם בקוצר רוח ולא ראה עצמו כ"צדיק" המעניק ברכות. כונה הרוגצ'ובר על שם עיר הולדתו ויש הגורסים כי מחמת סכנת חיים לא הסתפר מעולם.
במשך חודשים אחדים סבל ייסורים ממחלת כליות קשה ובהתאם להצעת רופאו הועבר לווינה (אוסטריה) בסוף חודש שבט ה'תרצ"ו על מנת לרפא אותו מבלי לנתחו. על אף ייסוריו ביקש שיבקרו אותו לעיתים תדירות היות וכאשר שוחח עם מבקריו בעניינים תורניים שכח לחלוטין מכאביו, כעבור שבועיים של דיונים בין הרופאים הוחלט לנתחו ביום שלישי לפנות ערב אך למחרת מצבו התדרדר ובבוקר יום חמישי השיב את נשמתו ליוצרה.
בקשת אלמנתו לקיים את בקשתו האחרונה להיקבר בבית החיים בוורשה לא התאפשרה וקהילת היהודים בווינה נערכה לקבורתו בבית החיים המקומי בסמוך לאדמו"ר מטשורטקוב אולם קהילת יהודי דווינסק תבעה להביאו לעיר כהונתו וביום שני הובא לקבורה בבית הקברות בדווינסק.
מספריו:
• מכתבי תורה: מכתביו עם ר' מרדכי קלינא (ק)
• צפנת פענח: פירוש על הרמב"ם (ק1/ק2)
• צפנת פענח: פירוש על התורה (ק)
• צפנת פענח: שו"ת (ק)
• שלמת יוסף: שו"ת עם ר' שלמה סובול (ק)

תמונות הציון והצדיק באדיבות הרב יאיר בורוכוב מחבר הספר "הרוגצ'ובי".