אביו: חזקיה.
אמו: רבקה מלכה.
אשתו: בלהה בת-שבע (בזיווג ראשון), לאה (בזיווג שני).
בניו: מזיווג ראשון – אוהב גר, חזקיה רפאל ישעיה, ישעיה.
בתו: מזיווג ראשון – מלכה.
מורו: ר' אברהם אליעזר הלוי.
מתלמידיו: המקובל רבי אהוד לולי, ר' מרדכי [מרקו] מורטרה.

נולד בא' אלול שנת ה'תק"ס בטריאסטה (איטליה).
שני אחיו הגדולים נפטרו בילדותם ועל כן אביו שלח אותו בגיל 3 ללמוד בבית ספר יהודי לימודי קודש – תנ"ך, משנה, תלמוד, לשון ודקדוק יחד עם לימודי חול – גיאוגרפיה, היסטוריה, חשבון ושפות: איטלקית, גרמנית, צרפתית ורומית. בגיל 13 חלה והפסיק את לימודיו בבית הספר אולם שקד על לימוד התלמוד, חקר את אמינותה של הקבלה וכן את זמנם של הניקוד והטעמים הדקדוק והלשון העברית והיה בין חלוצי הדקדוק המדעי המודרני. התעניין בספרי מוסר ופילוסופיה. הדגיש שאמונתו אינה מצוות אנשים מלומדה ולא נכפתה עליו אלא הגיע אליה מתוך שכנוע עצמי, הסתכלותו בעולם ובטבע ומתוך שימוש בשכלו ובהגיונו והתנגד לקבלה ולפילוסופיה יהודית.
בגיל 14 התייתם מאמו ונאלץ לעזור בפרנסת הבית. בגיל 17 סיים ללמוד את התלמוד ובשנת ה'תקע"ח נפגש בטריאסטה עם יצחק שמואל רג’יו [יש"ר] מגוריציה וקיים עמו קשרי מכתבים במשך שנים רבות. כתב מאמרים ושירים אחדים, תרגם את סידור התפילה לאיטלקית, פרסם מחקרים על המילים הנרדפות ובשנת ה'תקפ"ה פרסם את שיריו ב"בכורי העתים" תחת הכותרת "כינור נעים". נמנה על מייסדיו של בית המדרש לרבנים בעיר פאדובה (איטליה) שהיה ראשון מסוגו בעולם ולא העניק 'סמיכה' לרבנות אם הנהלת בית המדרש לא הייתה משוכנעת כי האדם הינו ירא שמים ומקפיד בקיום המצוות.
בגיל 28 נשא לאישה את בתו של רפאל ברוך סגרה ולאחר שנבחר לשמש כמורה לתנ"ך, דקדוק, היסטוריה יהודית ותיאולוגיה בבית המדרש לרבנים עבר בשנת ה'תקפ"ט להתגורר בפאדובה. כתב מחקרים במחשבה והיסטוריה יהודית, מוסר, לשון ודקדוק עברי, תרגומים, פירוש לתורה ולנביאים ותרגום של התורה לאיטלקית. בשנת ה'ת"ר רכש בטוניס את כתב היד העתיק והיפה ביותר של דיוואן הלוי והחל להדפיס ולפרסם את פיוטיו של ר' יהודה הלוי שנותרו בכתבי יד: "בתולת בת יהודה" ובשנת ה'תרכ"ד את "דיוואן יהודה הלוי". רבים ממכתביו התפרסמו ב"בכורי העתים", ב"כרם חמד" וב"אוצר נחמד" ושמו התפרסם בכל אירופה אולם לא אהב חשיפה ציבורית. נודע כאדם רגיש, רודף אמת ושונא חנופה וראה עצמו חייל בודד הלוחם את מלחמת היהדות האמיתית. התנגד נמרצות לחיי פרישות מדרך ארץ לשם התמסרות למיסטיקה וללימוד בלבד וקבע כי על עם ישראל לחדש בארץ ישראל חיי מעשה המבוססים על חקלאות ועמל כפיים וחיי רוח מבוססים על לימוד תורה וקיומה.
בעקבות פטירת בנו השני – ישעיה [שנקרא על שם פירושו לספר ישעיהו] בהיותו בגיל שנה וחודשיים חלתה זוגתו בשנת ה'תקצ"ג במחלת נפש דיכאונית ובשנת ה'תר"א נפטרה. בשנת ה'תקצ"ו נולד בנו – חזקיה רפאל ישעיה שנקרא על שם אביו ובנו שנפטר בינקותו.
נשא לאישה את לאה – אחות זוגתו הראשונה ונולדו להם שני בנים ובת אולם אחד מבניו נפטר בגיל 7. בשנת ה'תרי"א נפטרה בתו (מלכה) בגיל 18 ובשנת ה'תרי"ד נפטר בנו הבכור (אוהב גר) בגיל 24.
בליל יום כיפור שנת ה'תרכ"ו השיב את נשמתו ליוצרה.
מספריו:
• אוהב גר (ק)
• טל אורות (ק)
• כרמי שומרון (ק)
• מבוא למחזור כמנהג בני רומא (ק)