אביו: ר' ישראל.

בנו: ר' משה [הראשון].

מורו:  ר' יצחק דילויא.

מתלמידיו: המקובל רבי יעקב פינטו (בעל "מקדש מלך"), ר' ישעיה הכהן, ר' מרדכי עטייא (בעל "מר דרור"), המקובל רבי שלום בוזגלו (בעל "כסא מלך").

נולד בשנת ה'ת"ך.

נודע בבקיאותו בתורת הנסתר, בחכמתו ובחסידותו. כתב ביאורים על ספר הזוהר, היה מלומד בניסים ובתפילותיו פעל ישועות. כתב קמיעות לעניינים שונים וכאשר אדם חולה ביקש ממנו קמיע נהג לכתוב בכתב רש"י על נייר קטן 'יהי רצון שתשלח רפואה לפב"פ מחולי פלוני אמן סלה' מבלי להזכיר שום שם והאדם החולה שתלה עליו את הקמע התרפא.

כאשר נודע לו כי אומרים ש'אזולאי' הינו ראשי תיבות – אשה זונה וחללה לא יקחו הזהיר כי יטיל חרם על האומרים.

נלקח למאסר יחד עם ארבעה מרבני הישיבה לאחר שנמצאו גופות בתוך בור השופכין שבחצר הישיבה שלו, אולם בהתייצבו לפני המלך למשפט בעיר פאס (מרוקו) הבחין המלך בעמוד אש על ראשו וציווה מיד לשחרר אותו ואת הרבנים שנאסרו עמו.

למד יחד עם המקובל רבי שלמה עמאר ורק בעניין אחד מספר הזוהר נחלקו דעותיהם. כחצי שנה לאחר שר' שלמה עמאר נפטר נגלה אליו בחלום ואמר לו כי שאל את רשב"י [רבי שמעון בר יוחאי] על פירוש העניין שנחלקו בו בספר הזוהר ורשב"י אמר כי פירושו של ר' אברהם הינו הפירוש האמיתי.

בשנת ה'תק"א השיב את נשמתו ליוצרה.