אביו: אדמו"ר רבי מרדכי יוסף משה מסוליצא-בוטושאן.
אמו: הרבנית פייגא.
אשתו: הרבנית שלומצה.
בניו: אדמו"ר רבי יחיאל מיכל משאץ-מנצ'סטר, אדמו"ר רבי יצחק משאץ-לונדון, אדמו"ר רבי ישראל יעקב משאץ-חיפה.
בנותיו: הרבנית איידל דינה (בעלה אדמו"ר רבי יעקב הלברשטאם מטשקובה), הרבנית מלכה (בעלה אדמו"ר רבי יששכר בער רוטנברג מווידיסלו-ניו יורק) והרבנית מרים חיה (בעלה אדמו"ר רבי יואל מוסקוביטש משאץ-מונטריאול-ירושלים).
אחיו: אדמו"ר רבי חיים יואל מסמבור, אדמו"ר רבי יחיאל מיכל מהורודנקה.
אחיותיו: הרבנית איידל דינה (אדמו''ר רבי חנוך העניך דוב זילברפארב מקוידינוב-בוטושני), הרבנית מלכה (בעלה אדמו"ר רבי אברהם אביש הלוי קנר מצ'כוב-חיפה), רחל (בעלה ר' יעקב ישראל ישורון רובין) ושיינדל.
סבא: אדמו"ר רבי יואל משאץ (מצד אביו), ר' נפתלי רובין מרדיחוב (מצד אמו).
סבתא: הרבנית מרים חיה (מצד אביו), תמר (מצד אמו).
מורו: אדמו"ר רבי יששכר דוב מבעלזא.
מתלמידיו: ר' יהודה מאיר שפירא [מהר"ם מלובלין].

נולד בי"ז כסלו ה'תרל"ח בעיר שאץ [סוצ'אבה] (רומניה) ונקרא על שם אדמו"ר רבי שר שלום מבעלזא.
מילדותו שקד על לימוד התורה מתוך פרישות וידע בעל פה את כל ספרי "היד החזקה" של הרמב"ם [רבי משה בן מימון]. נודע כבקי בחכמת התכונה והאסטרונומיה, בתורת הנגלה והנסתר ובתורת החסידות. לכל עניין בתורת הנגלה מצא מקבילות או ביאורים בתורת הנסתר וכן להיפך. נסמך להוראה על ידי ר' שלום מרדכי הכהן שבדרון [מהרש"ם מברז'אן], בגיל 19 נשא לאישה את בת דודו – אדמו"ר רבי מאיר משאץ [אח של אביו] והרבנית דינה והתגורר בשאץ.
הסתגר בביתו ושקד יומם ולילה על לימוד התורה, התפלל באריכות ודביקות, ישן כ – 4 שעות ביממה ואכל רק פת במלח. כיהן כאב״ד [אב בית דין] בעיר שאץ, השיב לשאלות הלכתיות שהופנו אליו ממקומות שונים והתפרסם כפועל ישועות.
בשנת ה'תרפ"ז הגיע לאנגליה ולבקשת מכריו שמוצאם משאץ נשאר להתגורר בלונדון. ייסד את תלמוד התורה "יסודי התורה" ודרש כי ילמדו רק באידיש ולא באנגלית, הקים והכשיר מקוואות. עורר על שמירת השבת, הקפיד לקיים מצות הכנסת אורחים ורק בשבת התפלל במניין. מעת לעת כתת רגליו בין עשירי אנגליה ואסף כספים על מנת להעניק צדקה לכל נזקק ובפרט לעניי ארץ ישראל. מעולם לא נגע בכתבי עת ומיעט להשתתף בשמחות אליהם הוזמן אפילו של נכדיו על מנת לא לבטל לימוד תורה. הוכיח ופסק כי כל הקמח המיוצר מחיטים שצמחו באנגליה אינו כשר להכנת מצות היות ומזג האוויר באנגליה לח כל השנה ולכן קיים חשש חימוץ.
בשנת ה'תרצ"א נפטר בפתאומיות בנו (אדמו"ר רבי יצחק משאץ-לונדון). במהלך מלחמת העולם השנייה שהה כשנה וחצי בעיר גייטסהד (אנגליה), בחג סוכות שנת ה'תש"י נפטרה זוגתו בירושלים, בחודש חשון ה'תש"י נפטרה בתו (הרבנית איידל דינה), בשנת ה'תשי"ג נפטרה בתו (הרבנית מלכה), בשנת ה'תשט"ז הגיע בנו (אדמו"ר רבי יחיאל מיכל משאץ-מנצ'סטר) מארה"ב לשהות עמו במהלך חג השבועות ולפתע חלה ונפטר בי"ד סיון.
בשנת ה'תשי״ח השיב את נשמתו ליוצרה.
ציווה לכתוב את צוואתו בשפות יידיש ואנגלית באר היטב ובה כתב:
"...עוד זאת אומר בעניי, ידוע שתמיד רציתי להשיב רבים מעוון ולפעמים ב"ה עלתה בידי כהוגן רצוני בזה אי"ה גם אחרי פטירתי מן העולם הזה השפל לג"ע והיינו כן, מי שיצטרך ישועה ורפואה לו או לזולתו ילך על קברי ויעשה כזה: בבואו (טוב אם אפשר ביום שישי, ערב שבת קודש בבוקר) ידליק נר אחד עבור הנשמה שתלך ותודיע לי כי אני מתבקש. אז ידליק 2 נרות עבורי ויאמר המבוקש והשמות ברור שאלך לאבותי הקדושים שהם יעוררו רחמים לישועה ורפואה, אבל בתנאי כפול: שהמדובר או זולתו יבטיח לי להטיב דרכו לשמים בדבר אחד, מי שחנותו פתוחה בשבת קודש יבטיח לי שיסגור, מי שהיה מגלח זקנו בתער באיסור יעשה עתה במספריים, אישה שלא שמרה ר"ל נדה וטבילה מעתה תבטיח לי שתשמור כתורה וכהוגן, אישה שגילתה שערות ראשה מעתה תבטיח לשאת שייטיל [פאה], איש בן תורה שאינו לומד יבטיח שמעתה ילמד בכל יום ויום ודווקא גמרא וכדומה כל אחד יבטיח איזה דבר טוב להטיב מעשיו. אז אי"ה אראה להשתדל לעורר רחמים אבל זאת ידעו כל הבאים אלי ויבטיחו כנ"ל, לקיים מוצא שפתיהם. לא לשטות אותי לשעתו ח"ו ח"ו כי אז אהיה ברוגז גדול ודי בעוה"ר ברמאות שיש בעוה"ז – אך לא בעולם הבא שהוא עולם האמת..."
מספריו:
• דעת שלום: על הרמב"ם (ק)