אביו: ר' בנימין ביניש.
בנו (היחיד): ר' יהודה ליב.
בתו: מרת צביה (בעלה ר' נתן נטע נטקין).
מוריו: ר' חיים מוולוז'ין ור' עקיבא איגר.
מתלמידיו: ר' ישראל ליפקין מסלנט ור' צבי הירש מסלנט.

נולד בא' תשרי שנת ה'תקמ"ו בעיירה סלנט (ליטא).
בילדותו למד בישיבת וולוז'ין, בכל יום נהג להסתובב בשעות הבוקר המוקדמות עם מקטרת בפיו על מנת להשליך קיסם לתנור במאפיות הנוכרים באמתלא שרצונו להדליק את המקטרת וכך להציל את היהודים מאכילת פת נכרי. רבו [ר' חיים מוולוז'ין] מסר לו את כל תורת הגר"א והתבטא: 'זונדל שלי הוא אדם בעל שיעור קומה'.
לאחר שחזר לעיירה סלנט הסתיר את צדקותו וגאונותו במסוה של עני פשוט, עסק זמן קצר במשך היום במסחר לפרנסתו, רוב היום שקד על לימוד התורה ועל כן כונה 'זונדל הסוחר'. הצליח במסחר והתעשר אולם לאחר שבנו הבכור נפטר כעבור ימים אחדים מלידתו התפלל לה' שייתן לו זרע של קיימא במקום העשירות ולאחר זמן קצר ביתו נשרף וכל רכושו אבד.
מעת לעת עזב את העיירה סלנט ונדד בין העיירות הסמוכות על מנת להתבודד וללמוד בפרישות.
בכל ערב שבת סיפק חלות ויין לעניים בסלנט, השתדל להסתיר את הנהגותיו בקודש וסרב לקבל משרה רבנית.
בחודש כסלו שנת ה'תקצ"ח עלה לארץ ישראל, התגורר בירושלים ועל אף הפצרות רבות סרב לכהן כרב העיר ירושלים, לפרנסת הבית עסקה אשתו במכירת חומץ ושמרים ולמרות העוני תמיד פניו צהלו.
רוב זמנו שקד על לימוד התורה בבית כנסת 'החורבה', ערך תעניות והתפלל בדמעות מול הכותל המערבי על גאולת עם ישראל, סייע לכל יהודי, עסק בגמילות חסדים והתפרסם בכל הארץ כאיש קדוש. נודע באמונתו החזקה ובביטחונו בבורא עולם ונהג לומר: 'כל מי שלומד תורה ואינו דואג לפרנסתו ושם בטחונו בבורא עולם שיזמן לו פרנסתו, מובטח לו שהקב"ה ישלח לו פרנסה ואף יתכן שיפלו לו דינרי זהב מקירות ביתו'.
בלימודיו התרחק מהפילפול וסבר כי ידיעת המעשה וההלכות היא העיקר.
השיא אחת מבנותיו לר' שמואל מסלנט ובהגיעו לירושלים השיא את בתו השנייה (צביה) לר' נתן נטע נטקין [מצאצאי ר' אריה ליב גינצבורג בעל "שאגת אריה"].
לאחר שחלה במגיפת הכולירה השיב את נשמתו ליוצרה ביום שני שנת ה'תרכ"ו ובהתאם לצוואתו לא נכתב תואר על המצבה מלבד שמו.