fjrigjwwe9r0tbl_mysite_mytzadik:tzadi

אביו: ר' אברהם.

אמו: מרת כאתון.

אשתו: מרת שרח.

בניו: אברהם, אהרון, צאלח, רפאל, ששון.

בנותיו: כאתון (בעלה ר' מאיר סומך), מסעודה (בעלה מאיר אלעזר), פרחה, רחל (בעלה יוסף עבודי), שמחה (בעלה יצחק בכור).

אחיו: ר' דוד, ר' יהודה, ר' יוסף, ר' מאיר, ר' משה.

אחיותיו: לאה, מזל טוב (בעלה ר' ישועה יחזקאל גבאי), מרים, סמרה (בעלה ר' אליהו מני), עזיזה, פרחה, רוחמה.

סבא: ר' יוסף (מצד אביו), ר' עבדאללה יוסף חיים יוסף (מצד אמו).

מוריו: ר' יעקב ב"ר יוסף הרופא, ר' משה חיים [סבו של בעל ה"בן איש חי"].

מתלמידיו: ר' אברהם הלל, המקובל רבי אליהו מני, ר' יוסף אגאסי, ר' יוסף חיים (בעל "בן איש חי"), ר' יצחק ב"ר אברהם שלמה מג'לד, ר' ניסים חי הלוי, ר' עזרא ראובן דנגור, ר' שלמה בכור חוצ'ין.

נולד בשנת ה'תקע"ג בבגדד (עירק) למשפחת רבנים מיוחסת ועשירה צאצאים לרבנו ניסים [מחבר פרוש הר"ן על הש"ס והרי"ף].

יומם ולילה שקד על לימוד התורה, בגיל 17 כתב חידושים על מסכת ביצה והתפרסם כגאון.

נשא לאישה את בתו של ר' יצחק יוסף סומך [דודו], לפרנסתו עסק במסחר ועשה שותפות עם סוחר יהודי עשיר – ר' משה כבאזה. בגיל 20 לערך החליט לאסוף עשרה אברכים ולהכשירם להוראה ללא נטילת שכר, את התלמידים המצטיינים ב"מדרש תלמוד תורה" העביר לישיבה "מדרש אבו מנשי" אשר ייסד הגביר ר' יחזקאל בן ר' ראובן מנשה שגם העניק ללומדים משכורת חודשית. מכל רחבי עיראק נהרו ללמוד בישיבתו ומרוב הערצה כינו אותו "אסתאי" [מורי ורבי]. בד בבד למד עם  כ – 30 מגדולי רבני בגדד ב"מדרש בית זילכה" וכאשר עיין בספר הלימוד לא הרים את ראשו עד גמר עיונו. עמד בראש 15 חכמים שהכריעו בעניינים שבית הדין התקשה בהם והשיבו לשאלות הלכתיות שהופנו אליהם מארצות שונות. לא כיהן כרב או דיין אולם הנהיג את קהילת היהודים בבגדד, מינה את הרבנים, הדיינים וראשי הישיבות. יהודי עיראק לרבות פרנסי הקהל והעשירים צייתו לכל הוראותיו ואף המוסלמים העריכו וכבדו אותו.

נתמך כלכלית על ידי אחיו שהתגוררו בהודו ועל ידי יהודים סוחרים עשירים שהתגוררו בעיראק ובהודו. דאג לפרנס את הרבנים בעיראק ברווחה, לפני כל חג ובפרט לחג פסח העניק לכל רב מענק מיוחד מלבד המשכורת החודשית. בשנת ה'תרמ"ג שלח מומחים לכל בתי הכנסת בבגדד לבדוק את התפילין של המתפללים וכל אדם שהתפילין שלו נמצאו פסולות ולא התאפשר לו כלכלית לרכוש תפילין חדשות העניק לו תפילין במתנה מתרומה שהעניק לו הנגיד ר' אליהו שלום גבאי.

בעת שהותו בכפר גראדה חלה במגיפת הכולרה שפרצה בסוף הקיץ סביבות בגדד. למרות שהמושל הטורקי אסר על הנגועים במחלה להיכנס לבגדד ראשי הקהילה הצליחו להשיג עבורו אשרת כניסה לבגדד אולם מאמצי הרופאים לא הועילו ובליל שבת שנת ה'תרמ"ט השיב את נשמתו ליוצרה.

[היות והמושל אסר את קבורתו בבית החיים ממזרח לנהר חידקל נקבר בסמוך ליהושע בן יהוצדק הכהן הגדול הקבור בצד המערבי של העיר למרות התנגדות המוכתר המקומי לקבורתו במקום. לאחר שהמוכתר המקומי הלשין למושל עיראק כי היהודים מרדו בצבא האחראי בכפרו וקברו ללא רשותו, שמונה מרבני ונכבדי הקהילה נלקחו לבית הסוהר והחלו פרעות ביהודים. לאחר התערבות ממשלת בריטניה נאלץ הסולטאן לצוות את המושל החדש להורות ליהודים להעביר את גופתו – בי"ג כסלו ה'תר"ן הגיעו אלפי יהודים בליווי שרי ממשלה וצבא למקום קבורתו וכאשר פתחו את קברו גילו כי גופו שלם ואף התכריכים נשארו שלמים ולבנים! וטמנו את ארונו בבית החיים היהודי בבגדד.

לאחר כשבוע ר' יוסף חיים הספידו וגילה כי שכן בקרבו ניצוץ מנשמתו של אחז מלך יהודה ועל ידי הקמת "מדרש בית זילכה" תיקן את עוון אחז שסגר את בתי המדרשות והוציאו אותו מקברו כמו שעשה חזקיהו המלך לאביו [אחז המלך] שגרר את עצמותיו על מטה של חבלים ועל כן נאלץ להיקבר פעמיים].

מספריו:

•    זבחי צדק: על יורה דעה (ק1/ק2)

•    חזון למועד: על חכמת העיבור

•    עץ השדה: על מסכת ביצה

•    קבוץ חכמים: ביאור על הגדה של פסח (ק)

•    שו"ת: על ארבעה חלקי השולחן ערוך