fjrigjwwe9r0tbl_mysite_mytzadi

אביו: ר' משה.

אמו: מרת מסעודה.

אשתו: הרבנית זוהרה.

בניו: ר' אשר, ר' יהודה, ר' יוסף יצחק, יעקב ור' משה.

בנותיו: הדסה (בעלה יוסף אבן יצחק), חנה (בעלה ר' יעקב עזרא), מזל (בעלה עמרם אמסלם), שולמית (בעלה משה בוזגלו) ושושנה (בעלה אשר ויצמן).

אחיו: ר' אברהם ור' רחמים.

אחותו: מרים.

סבא: ר' אברהם (מצד אביו).

מורו: ר' ישראל אביחצירא ["בבא סאלי"].

נולד בשנת ה'תרע"ה בעיירה קסר א-סוק שבמרכז הרי האטלס (מרוקו) לשושלת בת כ – 300 שנה של רבנים שעסקו בקבלה מעשית, כתיבת קמעות וסגולות.

לדעה אחת השם "אלעסרי" נובע מכך שהיו איטרי יד ימינם, לדעה שניה בגלל עושרם הרב ולדעה שלישית על שם המעשרות שניתנו להם מאלה שעבדו את אדמותיהם.

בגיל 16 התייתם מאביו ובהתאם לצוואה שהשאיר הועבר יחד עם אחיו לחסותו של ר' ישראל אביחצירא ["בבא סאלי"] וגדל בביתו. לאחר שסיים בהצלחה את לימודיו בישיבת "אביר יעקב" בעיר בודניב (מרוקו) נשלח על ידי ה"בבא סאלי" להמשך לימודיו בעיר קזבלנקה (מרוקו) ולאחר מכן בעיר טאנג'יר (מרוקו). הוסמך ומונה על ידי ה"בבא סאלי" לרב הקהילה בעיירה ריש (מרוקו) ומילא את כל תפקידי ההנהגה הרוחנית בקהילה: שימש כחזן וכדרשן, סופר סת"ם [ספרי תורה, תפילין, מזוזות], מוהל, עורך חופות, כותב גיטין, מורה ללשון העברית ולמקצועות הקודש, שוחט ובודק. לימד מלאכות שונות הקשורות לקיום המצוות: קשירת פתילים לטלית, קשרי תפילין, כריכת סידורים, הכנת שופרות והכנת העור לתפילין ולמזוזות. עסק בעצמו בהכנת הרצועות והבתים לתפילין ובצביעתן, בייצור הגידים לתפירה ובהכנת הדיו לכתיבה. בשעה 02:30 לפנות בוקר התעורר לאמירת "תיקון חצות" והמשיך לבית המטבחיים לשחוט בהמות, התפלל בבית הכנסת ולאחר התפילה לימד בספר "חוק לישראל".

ביתו הקטן שימש כמקום אירוח לרבנים, שד"רים [שליחי דרבנן], מקלט לנשים מוכות ולילדים יתומים. פעמים רבות ה"בבא סאלי" הגיע לבקרו, סייע בפתרון בעיות שהתעוררו בקהילה ולמד עמו.

בערב חג השבועות ה'תשכ"ג עלה עם משפחתו לארץ ישראל, התיישב בעיר בית שאן ובמשך שנים רבות עבד לפרנסת משפחתו כשוחט במפעלי "עוף טוב" אולם עומס העבודה וחששו שמא תצא שגגה מתחת ידו הביאוהו להחלטה לצמצם את שעות עבודתו ולאחר זמן להפסיקה. עבודתו בשירות הקהילה בבית שאן מילאה את כל יומו: ערך בריתות וחופות, דרש בהלוויות, ניחם אבלים, לימד והכשיר שוחטים, שימש כחזן וכדרשן בבית הכנסת, השכין שלום בין אדם לחברו ובין איש לאשתו. נודע ככותב קמיעות וכמגלה נסתרות ורבים מהארץ ומחו"ל באו לבקש את ברכתו ועצתו.

כאות הוקרה על תרומתו לחיים הציבוריים הוענק לו תואר "יקיר העיר" מטעם מועצת העיר בית שאן.

כל יום קרא פעמיים את כל ספר התהילים ובכל מוצאי שבת נהג לקרוא פיוט.

בשבת פרשת "בהר-בחוקותי" שנת ה'תשס"א קרא לבנו (ר' יוסף) ולאחר שאמר 'יוסף בני, אני יודע את מקומי... אני יודע איפה אני אזכה לשבת' השיב את נשמתו ליוצרה ובחצות הלילה יצאה הלווייתו.

מספריו:

•    טעמי שחיטה

•    ליקוטי תורה