fjrigjwwe9r0tbl_mysite_mytzadik:tzadik
אביו: ר' אייזיק שלמה.
אמו: רבקה.
אשתו: מרת אסתר מינדל.
בניו: יצחק, נחמן, ר' שמעון.
בנותיו: חוה (בעלה ישראל שפר), ציפורה רחל (בעלה ר' שמואל קרויזר).
אחיו: בנימין, ברוך יוסף, יקותיאל זלמן יהודה לייב ושמעון.
סבא: שמעון (מצד אביו), ברוך יוסף (מצד אמו).
סבתא: בריינדל (מצד אביו), מרים רייזל (מצד אמו).
מוריו: ר' ישראל היילפרין קורדונר ברסלבר, ר' מרדכי חיים סלאנים, ר' משה קלירס (בעל "תורת הארץ").
נולד בשנת ה'תרמ"ו בעיר טבריה (ישראל) למשפחה מחסידי קרלין.
כבר בילדותו רצה להתרחק מכל תאוות העולם, שקד על לימוד התורה על אף העניות והדוחק הכלכלי בבית הוריו, ערך תעניות ללא ידיעת הוריו ונהג להתעורר בחצות הלילה לאמירת 'תיקון חצות', תהילים ולימוד תורה לאור נרות שאסף. בגיל 13 החל ללמוד בישיבת "אור תורה" שהוקמה בטבריה בשנת ה'תרנ"ט על ידי ר' משה קלירס בסמוך לציון רבי מאיר בעל הנס והסתופף בקרבת ר' מרדכי חיים סלאנים. מצא בין פחי אשפה את הספר "השתפכות הנפש" [שלוקט על ידי חסיד ברסלב] ואף על פי שהספר היה ללא כריכה ולא נודע לו שם המחבר מרוב התלהבות מתוכנו למד בו בקביעות יומם ולילה ויישם את הכתוב בו – התבודד והתפלל. לאחר שאחד התלמידים נטל ממנו את הספר היות וחסידות ברסלב הוחרמה באותה עת, התפלל למצוא את ספרי ר' נחמן מברסלב ושאף ללמוד את דרכי חסידות זו. בגיל 17 פגש את ר' ישראל היילפרין קורדונר שעבר מצפת להתגורר בטבריה ולמד עמו את דרך עבודת ה' על פי חסידות ברסלב. הצליח להתחמק מגיוס לצבא הטורקי ולאחר שאביו [שהיה סגי נהור] נתן לו אפשרות להצטרף לכל חסידות שירצה מלבד חסידות ברסלב ונוכח בהתעקשותו להמשיך בדרכו גרשו מהבית.
היות והיה ביישן מטבעו התקשה לבקש עזרה וכל ילדי העיר זרקו עליו אבנים וקליפות, כינו אותו בשמות גנאי והפיצו עליו כזבים, אך על אף כל הקשיים המשיך להתבודד, התפלל לה' שלא ישתגע מרוב סבל וייסורים ור' ישראל היילפרין קורדונר דאג לכל צרכיו.
נשא לאישה את בתם של פעריל [פנינה] ור' פנחס כהן-מוהליבר והתגורר בסמוך לחותנו בעיר צפת. גם זוגתו סבלה מהתנכלויות מצד משפחתה ואביה ניסה לשכנע אותה להתגרש אולם היא סירבה. סייע לעולה חדש בפרנסתו והקים עמו מאפיה אך לאחר שזוגתו וילדיו נותרו לנהל את המאפיה היות והעולה החדש עזב, החליט למכור אותה.
במהלך מלחמת העולם הראשונה בנו הבכור נפטר מרעב.
לאחר פטירתו של ר' ישראל היילפרין קורדונר בט' חשון ה'תרע"ט נסע מעת לעת לירושלים ללמוד עם זקני חסידי ברסלב ולעיתים הלך רגלית מפאת חוסר אמצעים כלכליים. התרחק מכל ענייני העולם ועסק בהדפסת והפצת ספרי ר' נחמן ובקירוב יהודים לעבודת הבורא.
בי"ז תמוז ה'תרפ"ב נאלץ מחמת חלישות לאכול לפני תפילת שחרית ומרוב צער על כך שכב ששה ימים ללא אכילה ושתייה, ביום השישי החליט כי באחד מספרי ר' נחמן ימצא רפואה לנפשו ובין דפי הספר מצא פתק עם הכיתוב 'מאוד היה קשה לי לרדת אליך תלמידי היקר להגיד לך כי נהניתי מאוד מעבודתך ועליך אמרתי האש שלי תוקד עד ביאת המשיח חזק ואמץ בעבודתך נ-נח-נחמ-נחמן מאומן...' והאמין כי ר' נחמן [שנפטר 111 שנים לפני כן] מסר לו סוד נפלא. הסתיר בכובעו את הפתק ורק בגיל 80 לאחר שחלם שר' ישראל קורדונר נותן לו מגילה ובה כתוב 'זמן הגאולה קרוב מאוד' החליט שהגיע העת לפרסם את דבר מציאתו. על כן כונה "בעל הפתק" ו"סבא ישראל".
בט"ו שבט ה'תשי"ז נפגש לראשונה עם זלמן שזר שכיהן כשר החינוך והמשיך להתכתב עמו גם בהיותו נשיא מדינת ישראל השלישי [בשנת ה'תשכ"ז זלמן שזר הוציא לאור את המכתבים בספר "אבי הנחל" שהם ראשי תיבות שמו – ישראל בער אודסר], אולם בענוותנותו התרחק מכל הנהגה של רבנות, השתדל להסתיר את בקיאותו העצומה בכל התורה וכינה את תלמידיו "חברים".
סבל מעוני ולעיתים הסתפק באכילת מעט לחם עם מלח ושמן ושתיית תה אך תמיד היה בשמחה ועודד את הסובבים אותו, כאשר פגש אדם נזקק אסף צדקה למענו, השתדל לקיים מצוות הכנסת אורחים ואף ישן על הארץ על מנת לפנות מקום לאורחים. הדגיש את חשיבות האחדות, הזהיר לכבד כל יהודי ולהימנע מפירוד לבבות והבליג כאשר חלק מרבני ברסלב הכריזו עליו חרם אך עם זאת זעק נגד הגאוותנים הרודפים אחר הכבוד והממון ומראים עצמם כצדיקי הדור. נודע כבעל רוח הקודש הפועל ישועות, ידע את מחשבות בני אדם גם אם לא נכחו בקרבתו ואת גלגוליהם הקודמים, כאשר הוזמן להתארח בבית כלשהו נהג לשכב באחת המיטות בבית ולגלות למארחו את טיב המקום. ברך את הפונים אליו בבקשת ברכה 'כל הברכות וכל הישועות' ובכסף שקיבל כפדיון השתמש להדפסת ספרי ברסלב. עודד את לימוד שפת האידיש ואת העלייה לארץ ישראל. כל לילה התעורר בחצות לאמירת "תיקון חצות" בצעקות ובבכיות, התפלל ושקד על לימוד התורה כשהוא מתענה ולא טועם אפילו מים עד לאחר תפילת שחרית. יומם ולילה נהג לומר את ה"ליקוטי תפילות" לר' נתן שטרנהרץ וטען כי יש להרבות בתפילה ותחנונים על כל דבר, לצעוק אל ה' יתברך בכל מיני קולות וגניחות ולקבוע זמן ומקום להתבודדות. בימי שישי בבוקר נהג לאסוף את ילדיו ולספר להם על פרשת השבוע, מחצות היום עד כניסת השבת התפלל יחד עם זוגתו מתוך הספר "ליקוטי תפילות" ולאחר סעודת ערב שבת רקד עד אור הבוקר. הזהיר לא להכות את הילדים אלא להעניק להם חום ואהבה וטען כי על האדם להתנהג בביתו בנחת ובשמחה ולא להטיל אימה יתירה על בני הבית. מספר פעמים הגיע אל ציונו של ר' נחמן בעיר אומן (אוקראינה) וכאשר זוגתו חלתה במחלת לב והייתה רתוקה למיטה ומונשמת שהה תמיד לצידה מלבד לטבילה במקווה ולתפילה במניין עד שבכ"ה תמוז ה'תשכ"ה זוגתו נפטרה.
לעת זקנתו נזקק לכסא גלגלים ואור עיניו נחלש. בצוואה שכתב בד' אלול ה'תשנ"ב הקדיש את כל רכושו להדפסת והפצת ספרי ר' נחמן מברסלב, ביקש מבני משפחתו לחיות בשלום ואהבה, לא לעורר תביעות ומחלוקות ולכבד איש את רעהו. בשנת ה'תשנ"ד פעל להעלאת עצמות ר' נחמן מברסלב לארץ ישראל אולם הדבר לא יצא לפועל עקב התנגדות מצד אחדים מחסידי ברסלב.
בראש השנה ה'תשנ"ה שהה באומן ורמז על פטירתו, בשובו לישראל אושפז בבית הרפואה ובמוצאי שבת השיב את נשמתו ליוצרה.
[דרומית לירושלים הוקם הישוב אב"י הנחל, על שם ספרו].
מספריו:
• אב"י הנחל: מכתביו עם זלמן שזר