אביו: ר' משה.
אשתו: הרבנית נועם.
אחיו: ר' שאול.
סבא: ר' צדקה (מצד אביו).
מוריו: ר' אלישע דנגור, ר' יוסף חיים (בעל "הבן איש חי").
מתלמידיו: ר' יהושע משה (בעל "קץ הימין"), ר' יעקב מוצפי.

נולד בח' שבט ה'תרל"ו בבגדד (עיראק) והינו דור חמישי לר' צדקה חוצין הראשון (בעל "צדקה ומשפט").
בצעירותו למד ב"מדרש בית זילכה" ונשא לאישה את בת דודו (ר' אברהם צדקה).
נודע כגדול בתורה ובעל יראת שמים, בקי בכל התלמוד הבבלי ובשולחן ערוך. התנהג בחסידות ובפרישות, קיבל על עצמו חומרות רבות והתנזר מאכילת בשר. סירב לקבל משרה רבנית, כיוון ומשפחתו הייתה אמידה התמסר ללמוד וללמד תורה ללא נטילת שכר. ייסד תלמוד תורה בו למדו מקרא, משנה, תלמוד והלכות בלבד ונלחם באנשי ה"ועד" שתמכו בתלמוד תורה מבחינה כספית וביקשו להכניס לימודי חול לתוכנית הלימודים, למרות התערבות השלטון העיראקי ואיומים לאסור אותו, ארגן הפגנות ועצרות תפילה, גזר על אנשי הקהילה להתענות ולומר קינות של תשעה באב ולבסוף הלימודים המשיכו על טהרת הקודש.
בכל ערב אסף את בעלי העסקים ולמד עמם הלכות, בשלושה לילות במהלך כל שבוע סיים ללמד בחצות ויחד עם משתתפי השיעור ערך "תיקון חצות" ובחודש אלול המשיכו באמירת 'סליחות'. כל ימיו הקפיד להתפלל "ותיקין" עם הנץ החמה וביתו היה פתוח בכל שעות היום והלילה לכל אדם. בכל פעם שסיים ללמד מסכת היה יום חג בביתו וערך סעודות גדולות.
נהג לומר כי לאדם שיש ייסורים עם כאבים קשים שאינו מסוגל להבליג מותר לצעוק: 'אוף אמא' אך אסור להשמיע אנחות ולצעוק 'כואב' – שלא יהא חס ושלום בועט בייסורים.
בחודש אייר ה'תרס"ד עלה לארץ ישראל יחד עם ר' יחזקאל עזרא רחמים (בעל "עצי היער") ור' יעקב חיים סופר (בעל "כף החיים") כעבור 39 ימים הגיע לארץ ישראל והשתטח על קברי צדיקים בחברון, ירושלים, טבריה וצפת ולאחר חודש שב לבגדד.
בשנת ה'תרפ"ו עלה לארץ ישראל עם משפחתו, התיישב בשכונת גאולה בירושלים והוכתר לראש רבני העדה הבבלית. בשנת ה'תרפ"ט הקים מכספו הפרטי ברחוב חגי את בית הכנסת "שמש צדקה" וארון קודש מפואר, קבע את סדרי התפילה והנהיג להתפלל את תפילת שחרית עם נץ החמה כל השנה כולל שבתות וחגים. בכל שנה הקים סוכה גדולה בחצר בית הכנסת ובכל יום מימי החג ערך סעודה גדולה על מנת לזכות את המתפללים במצוות ישיבה בסוכה. בחורף זרע בחצר בית הכנסת חיטים עבור מצות שמורות לפסח ובמו ידיו קצר את החיטים, קיים את כל המצוות התלויות בארץ [לקט, שכחה, פאה ומעשרות] טחן ואפה את המצות. נודע כמוהל מומחה וקיים את מצוות מילה לאלפי ילדי ישראל שלא על מנת לקבל שכר. למד יחד עם ר' סלמאן מוצפי תלמוד בבלי וראשונים. בשובו מבית הכנסת לביתו התהלך לאיטו וכל פיסות נייר שניקרו בדרכו ועליהן מודפסות אותיות עבריות התכופף והניחן בכיסו, היות ולא יכול היה לראות אותיות עבריות מתגלגלות על הרצפה מפאת קדושתן.
בתקופת השואה עורר את העם לחזור בתשובה, להיטיב את דרכיו והזהיר על הזלזול בדיני שבת ומועדים, מאכלות כשרים, זהירות בדיבור ובמשא ומתן וחינוך הילדים בדרך התורה אולם כל דבריו בענווה והתנצלות.
בראש חודש אדר, יום שישי שנת ה'תשכ"א השיב את נשמתו ליוצרה.
מספריו:
• מקיץ נרדמים: מוסר (ק)