המקובל רבי מרדכי שרעבי
תאריך הילולא: כ' חשון מקום קבורה: ישראל
fjrigjwwe9r0tbl_mysite_mytzadik:tza
אביו: ר' יהודה.
אמו: מרת מרים.
אשתו: הרבנית לאה (בזיווג ראשון).
סבא: המקובל ר' יפת אברהם תעיזי (מצד אביו).
מוריו: המקובל רבי חיים יחיא סינואני, המקובל רבי יעקב לופס, המקובל רבי משומר ניסים.
מתלמידיו: ר' אברהם הכהן, ר' אהרון סלאטקי, ר' מאיר לוי, המקובל רבי שלום אהרן שמואלי.

נולד בשנת ה'תרס"ט בשרעב (תימן), טרם לידתו נפטר אביו בשביעי של פסח וכעבור שנתיים נפטרה גם אמו בשביעי של פסח. גדל בבית סבו בתנאי עוני תחת איום 'גזירת היתומים' – להעביר כל ילד יהודי יתום לדת האיסלאם.
ניכר בכישרונות מיוחדים וסבו העניק לו טס כסף עם שמות קדושים לשמירה והצלחה. יומם ולילה שקד על לימוד התורה, תלמוד בבלי, ביאורי הראשונים והאחרונים, חזר על כל לימוד 60 פעם ויותר ובגיל 8 מונה ע"י חכמי עירו ל'מארי' המרביץ תורה לרבים.
למרות היותו איסטניס גדול הקפיד לטבול במקווה כל יום גם כאשר המים היו סרוחים. בגיל 15 עבר בהצלחה מבחן אצל חכמי שרעב על כל "ארבעה טורים" ו"משנה תורה" להרמב"ם, התפרסם בבקיאותו במשנה, בארבעת חלקי שולחן ערוך וברמב"ם ולמרות גינוני הכבוד שחלקו לו לא הרגיש גאוה, המשיך לעבוד על שלמות מידותיו, ביטול האנוכיות ואהבת ישראל. ערך תעניות וסיגופים, מיעט בשינה, במשך 6 שנים רצופות צם ממוצאי שבת עד ליל שבת ושקד על לימוד תורת הנגלה והנסתר. בשנה השביעית הפסיק את מנהגו להתענות במשך כל השבוע על פי הכתוב "שש שנים יעבוד ובשביעית יצא לחופשי חנם" (שמות כ"א/ב') ומאז כל מה שגזר התקיים.
ניחן בכוח זיכרון מופלא ורכש בקיאות עצומה בקבלה, בחכמת הפרצוף, גלגול נשמות, אסטרונומיה ורפואה. שינה את שם משפחתו ל'שרעבי' – ראשי תיבות: שלום רב על בני ישראל.
בשנת ה'תרצ"ג עלה לארץ ישראל והתגורר ביפו. עבר להתגורר ברחוב שילה בשכונת "מחנה יהודה" בירושלים נודע באהבתו לכל יהודי, דן כל אדם לכף זכות והתמסר ללמד תורה ילדים ונערים ללא קבלת שכר. עודד את הילדים והנערים ללמוד הלכות ומשניות. תמך כלכלית ורוחנית בתלמידים שהשתתפו בלימוד תורת הנסתר, בשיעורי הלכות ובתפילת שחרית בנץ החמה ומידי בוקר וערב לאחר שסיים למסור שיעור בהלכה חילק כסף למשתתפים.
דיבר בחריפות נגד המתעסקים בקבלה מעשית ומשתמשים בשמות הקודש ונגד המעכבים את תלמידיהם מטבילה במקווה מידי יום. כאשר נאלץ בהוראת הרופאים להימנע מטבילה במקווה קיים בביתו את תקנת האר"י ליטול את ידיו 40 פעם עם כוונות מיוחדות.
ייסד את ישיבת "נהר-שלום" ולימד את תורת הנסתר קודם עלות השחר ואחר הצהריים. כל קושיה שהתעוררה אצל התלמידים תירץ בעל-פה ולעיתים רחוקות ביקש את ספר 'הזוהר' ועל פי קטע מתוכו הסביר את דברי האר"י.
נזהר שלא לדבר מעת שנכנס לבית הכסא עד לאחר נטילת ידיים וברכת "אשר יצר". בימי שישי ובאחד מימי חודש שבט ערך "תעניות דיבור", הקפיד מאוד לומר את תפילת "כל נדרי" קודם שקיעת החמה, תמיד עלה את המדרגות ברגל ימין וירד ברגל שמאל, שמר על ניקיון הידיים, רחץ את ידיו לפני כל ברכה וברך כשהוא מיושב. הניח שני זוגות תפילין רש"י ורבנו תם יחד התפלל על-פי הכוונות בסידור הרש"ש. הזהיר שלא לדבר דברי חולין ושיחה בטילה בבית הכנסת והסתייג מתפילה ב"שטיבלך" היות ומרוב רעש קשה להתרכז בתפילה. עודד ושיבח את אמירת 'שירי הבקשות' ותיקן שיבושים שנפלו בפיוטים שונים. בכל שבת לאחר סעודה שלישית מסר שיעור בספר "ראשית חכמה" והקפיד לקיים את מצוות סעודה רביעית במוצאי שבת ע"י אכילת פת.
מספר פעמים לקה בהתקף לב, סבל מסכרת, לחץ דם גבוה, שבר ומחולי מעיים ועל כן הקפיד שמזונו יהיה קל לעיכול ומידי ערב ובוקר טרם הארוחה אכל שתי כפות חילבה.
שלח כספים לביתם של צדיקים נסתרים. סרב להצעת חסידי בעלזא להעניק לו וילה נאה ומרווחת וטען כי טוב לו בדירתו הפשוטה.
כיוון את זמן הגעתו לבית הכנסת בקטעי התפילה בהן המתפללים עומדים על מנת שלא להטריח את הציבור לקום מפניו. התפלל את תפילת שחרית בנץ והנהיג לאחר התפילה לימוד הלכות בספר הרמב"ם, טור עם "בית יוסף" ו"חק לישראל". בשעות הבוקר קיבל יהודים שנהרו מכל העולם לביתו לקבלת עצה וברכה ורק לאחר קבלת הקהל נח מעט. נהג לפי דעת האר"י להתפלל תפילת ערבית בשקיעת החמה ולא המתין לצאת הכוכבים. לאחר תפילת ערבית הנהיג לימוד בספר "בן איש חי" לפי פרשת השבוע ובספר "מנורת המאור". בערב שב לביתו ולמד בשקידה ב-9 ספרים: דברי שלום, זוהר, טור בית יוסף, משנה תורה להרמב"ם, עץ חיים, פלא יועץ, שולחן ערוך, שער רוח הקודש ותיקוני זוהר. בשעה 10 בלילה שכב לישון וכעבור 20 דקות התעורר. הסתגר בחדרו ולאחר שערך 'תיקון חצות' עסק באמירת תיקונים, כוונות וייחודים. התפלל ולמד לישועת ולהצלחת האנשים שהגיעו במהלך קבלת הקהל. בשעה 2 לפנות בוקר לערך הצטרף לחבורת המקובלים בבית כנסת "רחמים בנא" ברחוב יוסף חיים ללימוד בספר "עץ חיים" עד תפילת שחרית בנץ ובמהלך כל הלימוד לא טעם מאומה ואפילו לא הסכים לשתות מים.
הורה לומר לפני כל לימוד תורה "לשם יחוד..." הריני לומד לאקמא שכינתא מעפרא ולעילוי שכינת עוזנו, לרפואת כל חולי עמו ישראל ולהצלחת אחינו בית ישראל, ולעילוי נשמתם של כל מתי ישראל. לחזור בתשובה, להתוודות ולקבל מצוות עשה של ואהבת לרעך כמוך על מנת שלימוד התורה יהא רצוי ומקובל לפני אבינו שבשמים, ישרה קדושה עליונה על הלומד וכל אשר יבקש בתפילתו יענה. בנוסף נהג לומר גם "ויהי נועם..." ופעמיים את הפסוק "גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך".
מפאת החולשה בשתי רגליו לעת זקנותו נאלצו תלמידיו לשאת אותו בכסא. כאשר התקשה ללמוד מתוך הספרים ביקש מתלמידיו לגרוס לפניו בספר הזוהר, בתלמוד בבלי ועוד, חזר אחריהם מילה במילה והאזין לדברי תורה מתוך קלטות. בשנותיו האחרונות מיעט מאוד בדיבור.
במהלך חודש חשון שנת ה'תשמ"ד מצב בריאותו התדרדר ולאחר שאושפז בבית הרפואה "שערי צדק" לקה ביום רביעי בהתקף לב חמור וטרם עלות השחר השיב את נשמתו ליוצרה.
דרכי גישה
fjrigjwwe9r0tbl_mysite_mytzadik:ways
ירושלים: הר המנוחות.
בכניסה יש להמשיך ישר עד לחניון הראשי. לפני החניון, מצדו השמאלי של הכביש יש מקום לנטילת ידיים ומשמאלו שביל המוביל עד לציון
(בסמוך ציון זוגתו-הרבנית לאה).